ת"ק 19799-02-17 מטר נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ

1.בתאריך 28.8.16 או בסמוך לכך טסו התובע, אשתו ובנם התינוק בן השנה וחצי מנתב"ג לכרתים, בטיסת ארקיע וחזרו ארצה ב-31.8.16.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, נגרמו נזקים (שריטות ושברים) לעגלת התינוק שהועלתה לטיסה. למרות פניותיו הרבות לשירות הלקוחות של הנתבעת, "לא הצליחו לתקן את השריטות" ואף נטען על ידי הנתבעת כי "לא נותנים אחריות על שריטות".

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 4,000 ₪. סכום זה כולל את עלות העגלה (2,500 ₪) ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, לטענתו (1,500 ₪).

3.לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, התברר בדיעבד כי הנזקים הנטענים נגרמו בטיסה הלוך מנתב"ג לכרתים. בהתאם להוראות סעיף 31 לאמנת מונטריאול, היתה חובה על התובע להתלונן על הנזקים מיד לאחר גילויים. הוא לא עשה כן – התלונן רק ב-31.8.16 לאחר נחיתתו בנתב"ג - ואף עשה שימוש בעגלה במהלך התקופה בה שהה בכרתים (מ-28.8.16 עד 31.8.16) ולכן, עפ"י הוראות האמנה, אין הוא זכאי לקבל פיצוי מהנתבעת.

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בעקבות המצג שהציג התובע סבר נציג הנתבעת כי הנזקים לעגלה נגרמו בטיסה מכרתים לנתב"ג ולכן הנחה אותו לפנות לנקודת שירות לצורך טיפול בעגלה, אולם התובע "... המשיך להשתהות וכלל לא פנה אל נקודת השירות" אלא פתח בהתכתבות עם הנתבעת תוך שהוא מתעקש כי הנתבעת תפצה אותו "... בגין מלוא סכום העגלה שכן הנזקים לטענתו (המוכחשת) אינם ניתנים לתיקון" ורק ב-30.10.16, כחודשיים לאחר הנחיתה בנתב"ג, הוא הגיע לראשונה לנקודת השירות, כאשר במהלך כל התקופה הוא המשיך, ככל הנראה, לעשות שימוש בעגלה. כאשר סוף סוף הביא התובע את העגלה לנקודת השירות, אחרי כחודשיים, נמצא בבדיקה שנעשתה בנקודת השירות, "... כי העגלה תקינה ובטוחה לשימוש, למעט מספר נזקים שוליים הניתנים לתיקון", אולם התובע סירב לאפשר את התיקון.

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי "... התובע נהג ברשלנות מובהקת בכך שלא ארז את עגלתו כנדרש ו/או בכך שלא דיווח לארקיע מיד עם הגעתו לכרתים על נזקיו (המוכחשים) ו/או בכך שלא הלך באופן מיידי לנקודת השירות לאחר הגעתו בניגוד להנחיות ארקיע ו/או בכך שהמתין כחודשיים עד לבדיקת עגלתו בנקודת השירות" ולכן, לאור הוראות סעיף 20 לאמנת מונטריאול, פטורה הנתבעת באופן מלא מאחריות.

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי אין כל הוכחה לכך שהנזקים הנטענים נגרמו במהלך תקופת הזמן בה היתה העגלה בהשגחת הנתבעת ו/או מי מעובדיה ולכן, לאור הוראות סעיף 17 2 לאמנת מונטריאול, אין היא נושאת באחריות לנזק.

עוד נטען על ידי הנתבעת כי בהתאם לתנאי ההתקשרות בין הנתבעת לבין נוסעיה בטיסות לחו"ל לא מוטלת עליה חבות בגין שריטות.

בכתב ההגנה גם הכחישה הנתבעת את גובה הנזק לו טוען התובע.