נוביקוב נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים.

אין חולק, כי ביום 6.6.16, עמד רכבו של התובע בחניה בטיילת בראשון, כאשר רכב הנתבעת 2 חלף על פניו ופגע בו. לאחר הפגיעה השאירה נהגת הרכב הפוגע, היא הנתבעת 2, את פרטיה על רכב התובע בו פגעה.

כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק אשר הוערך ע"י שמאי בגובה 17,135 ₪, ובצירוף שכ"ט השמאי בסך 1,200 ₪, סה"כ 18,335 ₪.

כאמור, אין חולק על נסיבות התאונה ואף לא על אחריותה של הנתבעת 1 לה ועל גובה הנזק שנגרם לתובע. אלא, שלטענת הנתבעות חלה על התובע אחריות תורמת וזאת בשל כך שהחנה את רכבו כאשר הוא בולט קדימה לתוך נתיב הנסיעה.

מן התמונות שהוצגו בפניי עולה כי אכן רכבו של התובע חנה כאשר הוא בולט לעומת המכוניות שחנו לצידו ואף מעבר לקו החניה לתוך נתיב הנסיעה, במידה בלתי מבוטלת. בשל זויות הצילום קיים קושי להעריך את המידה המדוייקת בה בלט הרכב לנתיב הנסיעה אך נראה כי מדובר בגלישה של כ – 30-50 ס"מ. להשקפתי, יצר התובע סיכון אשר התממש בעת התאונה. יוער, אמנם התובע טוען כי נכפה עליו לחנות כך, שכן נצמד לרכב שהיה מאחוריו, אולם סבורני כי אין בכך כדי להסיר אחריות מן התובע כליל, שכן ככל שלא מתאפשרת חניה בסימון זה כראוי, היה עליו להימנע מלחנות שם ולחנות במקום אחר.

מכל מקום, סבורני כי מידת האשם התורם שהטילה הנתבעת על התובע הינה מוגזמת בהתחשב בנסיבות העניין. אמנם, כאמור, התובע יצר את הסיכון שעה שחנה באופן המפריע לעוברי הדרך. מאידך, אין חולק כי התאונה התרחשה שעה שהרכב היה בעצירה מוחלטת. להשקפתי במצב דברים זה, גם אם התובע יצר מכשול, מצופה היה מהנהגת להתאים את נהיגתה לתנאי הדרך ולמכשול שנוצר. לא נטען בפניי כי בשל תנאי הדרך או רוחבה לא ניתן היה לעבור בה בבטחה ואין ספק כי נסיעה איטית או זהירה יותר של הנתבעת היתה מונעת את התאונה.

בנסיבות אלו, מצאתי להעמיד את אחריותו התורמת של התובע על שיעור של 15%.