ת"ק 19218-02-16 שדה נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ

בפניי תביעה לפי סעיף 30א(י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982 (להלן: " החוק") על סך 1,000 ₪ בגין משלוח דבר פרסומת באמצעות הודעת SMS בודדת למכשיר הנייד של התובעת.

התובעת טוענת כי המסרון שנשלח אליה למכשיר הנייד, נשלח על ידי הנתבעת דנן מבלי שניתנה רשותה או הסכמתה לקבל דברי פרסומת בעלי תוכן שיווקי.

הנתבעת מכחישה כי הודעת מסרון זו נשלחה ממנה בשל העובדה שהודעת המסרון כוללת בחובה שני דברי פרסומת שונים לחלוטין: האחד פרסום לרכישת דירה והשני, המיוחס לנתבעת דנן, הזמנה לקבלת פרטים על משכנתא. שני דברי פרסומת אלו, נשלחו בצוותא חדא באותו המסרון, הגם שמדובר במפרסמים שונים. עניין זה לטענת הנתבעת מחשיד את האוטנטיות של המסרון, מה גם שכתובת הלינק המופיע בתוך דבר הפרסומת המיוחס לנתבעת, אינו מזוהה על ידה כשייך אליה.

התובעת הציגה בפניי במעמד הדיון את ההודעה על גבי המכשיר שלה ואולם ניסיון להיכנס באמצעות הלינק לאתר על מנת להיכנס לדף הנחיתה של המפרסם ובדרך זו להתחקות אחר זהותו, לא צלח מאחר ואופציה זו נחסמה.

לשאלת בית המשפט השיבה התובעת כי גם בזמן אמת, קרי במועד בו התקבל המסרון במכשיר הנייד, לא נכנסה ללינק לבדוק את זהות שולח ההודעה שכן מבחינתה די לה בכך שכתובת הדוא"ל המופיעה בדבר הפרסומת, שייכת לטענתה לנתבעת דנן.

זאת ועוד, לשאלת בית המשפט כיצד ניתן להסביר את הפער הצורני בין הודעת הפרסומת כפי שנצפית מהמכשיר הנייד לבין הצילום שצורף לכתב התביעה, בקשר לתאריך המופיע בתחתית המסרון ("3/1/2015 " על גבי המכשיר ו-" Mar 1ׂ " על גבי הצילום של המסרון), השיבה התובעת כי ייתכן ומדובר בעדכון גרסה של מכשיר הנייד שמשנה את תצוגת התאריך של המסרון. לטענתה, התאריך שנכתב בצורה: 3/1/2015 מתייחס לראשון לחודש מרץ כאשר אופן כתיבת התאריך סיכלה בין הספרות. ודוק, בכתב התביעה כלל לא צויין תאריך קבלת המסרון, אלא כל אשר צויין הוא: " ב- 2015 שיגרה הנתבעת דברי פרסומת לתובעת". ראה סעיף 2.1 לכתב התביעה.

לאחר ששמעתי את הצדדים באתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל הראייתי הנדרש על מנת להוכיח את תביעתה, ובמה הדברים אמורים?