גונצ'רובסקי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

1.בתאריך 6.2.14 אירעה פריצה בביתו של התובע, ונגנב רכוש מביתו.

2.לאחר דין ודברים בין התובע לנתבעת שולמו לתובע תגמולי הביטוח בגין אירוע הפריצה.

3.על פי האמור בסעיף 10 לכתב התביעה, הנתבעת שילמה לתובע ביום 29.6.14 סך של 142,156 ₪ בגין גניבת התכשיטים, וסך נוסף של 24,000 ₪ ביום 23.9.14 בגין גניבת השעונים (בפועל ובהתאם למכתב של הנתבעת מיום 28.9.14, שולם לתובע סך של 24,142 ₪ כולל הצמדה). על אף שסעיף 10 לכתב התביעה הוכחש ע"י הנתבעת בכתב הגנתה, אין היא למעשה מתכחשת לתשלומים אלו (יעויין במכתב של הנתבעת לתובע מיום 23.9.14 וכן בדברי נציג הנתבעת בפרוטוקול הדיון עמוד 3 ש' 18 ).

4.המחלוקות שנותרו בין הצדדים והעומדים להכרעתי, הינן אלו:

א. מה הסכום שיש לשלם לתובע בגין השעונים: 24,000 ₪ כטענת הנתבעת, או 35,000 ₪ כטענת התובע.

ב. האם התובע זכאי להפרשי הצמדה וריבית על התשלומים שקיבל מהנתבעת, לטענתו באיחור ושלא במועד בו היו צריכים להשתלם לו.

הסכום שיש לשלם לתובע בגין גניבת השעונים

5.התובע טען שבגין השעונים יש לשלם לו סך של 35,000 ₪, הוא סך ערך השעונים שננקב בדו"ח הסוקר מיום 13.6.11, ולא הסך ששולם בפועל: 24,142 ₪, כך שעל הנתבעת להשלים לתובע בגין פריט השעונים סך נוסף של 10,858 ₪ (יצויין כי בדו"ח הסוקר מצויינים 4 שעונים בערך כולל של 45,000 ₪, ואולם רק 3 שעונים נגנבו, שעון אחד בערך של 10,000 ₪ לא נגנב, והתובע ענד אותו במהלך הדיון (עמוד 1 ש' 11-14 )).

6.הנתבעת טענה כי עסקינן בפוליסה בערכי כינון, אשר מחייבת את התובע "לכונן" את ניזקו, היינו לקנות שעונים זהים, ולהעביר לנתבעת מסמכים המעידים על כך. התובע לא עשה זאת, על אף שהנתבעת האריכה ביום 30.10.14 את מועד הכינון בשלושה חודשים. משכך, הנתבעת שילמה לתובע את ערך השעונים בערכי שיפוי בלבד, ובהתאם להערכת השמאי (יעויין במכתב הנתבעת לתובע מיום 30.10.14 ).

7.השמאי גיא אבדר מטעם הנתבעת, העריך את שלושת השעונים שנגנבו בחוות דעתו מיום 16.2.14, כך: