ת"ק 18195-09-14 אליאסי סיני נ' יעקובוביץ וייס

מונחת בפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שארעו לרכבו בתאונת דרכים מיום 6.7.14.

הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה אחריות, התמקד הדיון שבפני אך ורק בשאלת גובה הנזק.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע, הנתבעת וכן עדה מטעמה.

לטענת התובע הוא נסע ברכבו כאשר לפתע הרגיש מכה במכוניתו מאחור. לשיטתו, הוא ירד מרכבו וניגש אל הנתבעת שנהגה במכונית שפגעה בו, זו רעדה ואמרה לו "שהסתכלה למטה". הנתבעת כלל לא יצאה מרכבה אחרי שפגעה בו וממילא לא ראתה את הנזק שהיא גרמה למכוניתו

התובע צרף חוות דעת שמאי מטעמו, שנערכה כחודש ושלושה שבועות אחרי התאונה. לטענתו הנתבעת סרבה לתת לו את פרטיה למעט מספר טלפון שלה, הפנתה אותו לסוכן הביטוח שלה שנתן לו פרטים שגויים, כך שהוא נאלץ לפנות למשטרה על מנת לאתרה. אישור בדבר הגשת התלונה צורף לכתב התביעה. עוד לטענתו הוא ניסה להגיע עם הנתבעת וסוכנה לעמק השווה. נסיון זה לא צלח, כך שרק אחרי שנכשל בנסיונותיו הוא פנה לשמאי על מנת שיעריך את הנזק לצורך הגשת התביעה.

לטענת הנתבעת היא אומנם פגעה ברכבו של התובע, היא מודה כי כלל לא יצאה מרכבה לראות את הנזק, אולם הכחישה את הנזקים להם טוען התובע. לשיטתה, "לא יתכן" כי היתה פגיעה רצינית ברכבו של התובע ממכונית יונדאי קטנה כמו שלה. לטענתה לרכבה לא נגרם נזק רציני אלא רק הגריל הקדמי יצא ממקומו והוחזר למקומו. עוד לטענתה הפרש הגבהים בין רכבה לבין רכב התובע, יאשר כי לא יתכן כי הפגיעה נגרמה ממכוניתה. עוד טוענת הנתבעת כי סוכן הבטוח פעל מתוך ניגוד אינטרסים, שכן לאחר התאונה ערך ביטוח לתובע ולא הדריך אותה כי היא יכולה להגיש חוות דעת שמאית נגדית.

עדת ההגנה אישרה אף היא כי התובעת פגעה קלות ברכבו של התובע וכי לא היא ולא הנתבעת יצאו מן הרכב לאחר קרות התאונה והמשיכו בנסיעתן.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה מן הטעמים שיפורטו להלן:

1. אין מחלוקת כי התובעת פגעה ברכבו של הנתבע מכיון "שרגלה החליקה".