ת"ק 18138-10-16 לונקרי ואח' נ' מארון ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד בין שני שכנים.

התביעה:

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע על סך של 3,200 ₪ במסגרתה טען כי הנתבע בנה קיר מבלוקים בין שתי החלקות מבלי לקבל את אישור התובע ומבלי לקבל היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובניה. התובע טען כי הוא נדרש להוצאה כספית לשיפור המצב הקיים וביקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 1200 ₪ עבור קניית ריצוף שיתאים לריצוף הקיים וסך של 1000 ₪ בגין התקנה הרצוף. עוד תבע התובע סך של 1000 ₪ עוגמת נפש.

התובע צירף לכתב התביעה מסמכים ממחירון לוי יצחק אשר נוקבים בעלות העבודות.

מנגד, הנתבע טען כי השניים קיבלו החלטה משותפת לבנות חומת מבלוקים בין החלקות. הנתבע טען כי סוכם שהצדדים ישאו בחלקים שווים בבניית החומה שעלותה 9,000 ₪. כשעמד הקבלן לסיים את העבודה, בשלב שבו היה צריך לעבוד מצד התובע, התנער התובע מהסכמתו. התובע שילם לקבלן סך של 7,500 ₪ כאשר מסכום העסקה המקורית בסך של 9,000 ₪ נוכה סך של 1500 ₪ בגין עלויות עבודות הטייח בחלק של התובע.

עוד טען התובע כי בחלוף כחודש וחצי פנה הנתבע לוועדה לתכנון ובניה והתלונן שהנתבע ביצע עבודות ללא היתר.

הנתבע טען כי הוא התנהג בתמימות עת הסכים לשלם מכיסו סך של 7,500 ₪ כאשר מתוכם היה על התובע לשלם 3,000 ₪.

התביעה שכנגד:

הנתבע והתובע שכנגד ( להלן: "הנתבע") הגיש תביעה שכנגד על סך של 4,000 ₪ במסגרתה חזר על הטענות שנטענו בכתב ההגנה וביקש לחייב את התובע והנתבע שכנגד ( להלן: " התובע") בתשלום חלקו של התובע בעלות בניית הגדר בסך של 3,000 ₪ וכן לחייבו בסך של 1,000 ₪ "בגין התנהגותו הבוטה והגסה".

הנתבע שכנגד והתובע ( להלן: התובע), טען כי הגדר נבנתה בחלקה שלו ולא בשטח המיצר.