און ואח' נ' קווי חופשה בע"מ

לפניי תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעת ע"ס 20,000 ₪, עפ"י חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק").

בכתב התביעה שהוגש לא נכתב למעשה דבר, לבד מן הטענה כי התובעים זכאים לפיצוי בסך 10,000 ₪ כל אחד, ללא הוכחת נזק, עפ"י סעיף 7 לחוק. התובעים לא נימקו ולא פירטו את עילת התביעה, והסתפקו בהפניית בית המשפט, אחר כבוד, לעיין בנספחי התביעה ולדלות מהנספחים מידע. אמנם עסקינן בתביעה בבית משפט לתביעות קטנות בה רשאי בית המשפט לגלות גמישות פרוצדורלית, אולם אין להשלים עם כתב תביעה שלא נכתב בו דבר. במיוחד נכונים הדברים במקרה דנא בו התובע - כך עולה מהנספחים - הוא טוען משפטי במועצה הלאומית להתנדבות בישראל. היה מקום לדחות את התביעה ולו מהטעם שאין דבר בכתב התביעה.

עיינתי בנספחי התביעה. במכתב נושא תאריך 21.5.17, שכותרתו דרישה לפיצוי בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק, ניתן להבין כי הטיסה שבה היו התובעים אמורים לטוס ביום 5.5.17 לבודפשט המריאה באיחור של למעלה מחמש שעות ופחות משמונה שעות וכי התובעים סבורים שבנסיבות אלה הם זכאים להשבת התמורה בגין כרטיסי הטיסה. עוד טוענים התובעים, באותו מכתב, כי הם לא קיבלו שוברים עבור מזון ומשקאות. לכתב התביעה צורף מכתב התשובה של הנתבעת בו דחתה הנתבעת את טענת התובעים שלא סופקו שוברים עבור מזון ומשקאות, שכן מבירור שערכה הנתבעת עלה כי נוסעים אחרים קיבלו שוברים. אשר לדרישת התובעים להשבת תמורת הכרטיסים, מסרה הנתבעת כי מאחר שהתובעים ניצלו את כרטיס הטיסה החלופי שהוצע להם אין הם זכאים להחזר. הנתבעת ציינה בפני התובעים כי על אף שהם לא זכאים לפיצוי עפ"י דין, היא תהיה נכונה להעניק להם הנחה של 5% בהזמנה עתידית. מאחר שהוגשה התביעה דנא, ניתן רק להניח (שהרי לא נכתב בה דבר) שהצעת הנתבעת לא היתה מקובלת על התובעים.

הנתבעת, בכתב ההגנה, דחתה את טענות התובעים, ברוח האמור במכתב התשובה שלה, שצורף לכתב התביעה.

התובעים הגישו כתב תשובה בו פירטו כי הם אנשים מבוגרים הסובלים ממחלות ונגרמה להם עוגמת נפש רבה מההמתנה הארוכה בשדה התעופה, ומאחר שהם הגיעו ליעדם רק בשעות הערב, כשהם מותשים, הם הלכו לישון ואיבדו יום שלם של טיול מאורגן בעיר בודפשט. התובעים חזרו וטענו כי הם לא קיבלו שוברי מזון ומשקאות וכי הנתבעת לא הציגה אסמכתא שניתנו שוברים.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים, מצאתי לנכון לדחות את התביעה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.