מור ארטורה נ' חב' פלטין מותגים

התובעת מחזיקה בשובר זיכוי שהוציאה לה הנתבעת ביום 9.2.16.

התובעת טוענת כי כאשר ביקשה לעשות שימוש בזיכוי, בספטמבר 2017, נמסר לה כי הוא מומש במהלך מספר רכישות ועל כן אין לו תוקף. כששאלה התובעת כיצד מומש השובר כאשר הוא נמצא בידה, נטען כלפיה כי ככל הנראה הציגה צילום במקום המקור.

הנתבעת מציגה את הסטוריית הרכישות של השובר, המתועדת במערכת המחשוב, לפיה ב-15.4.16 נרכשו מכנסים ב-150 ₪ והוצא שובר זיכוי חדש ע"ס 300 ₪, ב-18.6.16 נעשה שימוש בשובר החדש לרכישת בושם ב-220 ₪, והוצא שובר זיכוי חדש ע"ס 80 ₪, אשר מומש בעת רכישת ג'ינס ב-21.7.16, לתשלום חלקי עבור הרכישה. כל הרכישות נעשו בסניף אור יהודה של הנתבעת, שהוא הסניף בו הונפק השובר המקורי.

אין לנתבעת הסבר כיצד השובר המקורי נותר בידי התובעת למרות מימושו. מנהל הנתבעת אישר כי הקופאי בשם אביחי המופיע בפלט מימוש השובר המקורי עדיין עובד בחברה, וכי ברר איתו והלה אמר שהוצג לו שובר הזיכוי.

הנתבעת אישרה כי כל העובדים מתודרכים לממש רק שוברי זיכוי מקוריים, ואין לי כל סיבה להניח, בפרט משלא הובא העד, כי הוצג בפניו צילום והוא לא הבחין כי אין מדובר במקור, בפרט כאשר קל להבחין בין נייר רגיל עם צילום לנייר סרט הקופה של השובר המקורי.

מאחר שלא ברור מי מימש את השובר וכיצד, וטענת הנתבעת כלפי התובעת מהווה האשמתה בזיוף מתוחכם על נייר מיוחד, ללא שעמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל על בעל דין שמייחס לצד השני מעשה פלילי, אני קובעת כי התובעת זכאית לממש את השובר שברשותה.

העובדה כי התובעת פנתה למימוש השובר רק שנה וחצי לאחר הנפקתו, ועל כן לא יכלה הנתבעת לבדוק את פלטי מצלמות האבטחה במועדי ביצוע הרכישות, אינה מסייעת לנתבעת, שכן התובעת היתה רשאית לממש את השובר במשך תקופה ארוכה יותר מהחודש-חודשיים שבהם עשויים היו להשמר סרטי מצלמות האבטחה.

לפיכך זכאית התובעת למימוש השובר שבידה.

כן תישא הנתבעת באגרת המשפט ששילמה התובעת.