ת"ק 17773-03-14 אברהמסון נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

לפניי תביעה לתשלום סך של 5,032 ש"ח בגין שנזק שנגרם למכוניתה של התובעת כתוצאה מחיכוכה במכשול בטון שהציבה הנתבעת 2 בצד הדרך, בעת שערכה עבודות סלילה מחדש של הכביש והמדרכה ברחוב יהודה מרגוזה בתל אביב.

1. במהלך מספר חודשים בשנת 2013 ביצעה הנתבעת 1, באמצעות הנתבעת 2, עבודות סלילה מחדש של הכביש ברחוב יהודה מרגוזה בתל אביב. בכתב התביעה נטען כי בעת ביצוע העבודות, יצרה המשיבה 2 שתי מגבלות המקשות על פנייה ימינה משער הבניין שברחוב יהודה מרגוזה 31 אל נתיב הנסיעה: מצד שמאל של הנתיב הוצב מכשול בטון התוחם את אזור ביצוע העבודות ומצר את הדרך, ואילו מצד ימין של הכביש נוצר שיפוע תלול – מעין "מדרגה" – בין קו המדרכה לבין קו הכביש. השיפוע התלול גרם לכך שחלקה האחורי התחתון של מכונית שהייתה פונה ימינה היה נחבט בקו המדרכה. לפי הנטען, בעיה זו הייתה מנת חלקם של כלי רכב רבים שיצאו את השער ופנו ימינה, זולת כלי רכב שתחתיתם מוגבהת כגון ג'יפים ודומיהם. במהלך הדיון הגישה התובעת תרשים סכמתי המדגים את המכשולים (ת/1); ולתמיכה בגרסתה צירפה מכתבים של שני דיירים הדרים בבניין המאשרים את הדברים (ת/2, ת/3). ביום 23.4.2013 פנתה התובעת לנתבעת 1 והודיעה לה על המפגע. בפנייה צוין כי היא המשך לפניה קודמת בנושא שטרם טופלה.

    

2. ביום 24.4.2013 ביקשה התובעת לצאת את החניה ולפנות ימינה. למודת ניסיון מהפגיעה בתחתית הרכב מהשיפוע התלול שבצד ימין של הכביש, ניסתה התובעת לבצע פנייה רחבה יותר, תוך שהיא נצמדת לשמאל. או אז התחככה מכוניתה במכשול הבטון שבצד השני של הכביש ונוצר נזק בדמות "שפשוף". התובעת צירפה תצלומים של הנזק ושל מכשול הבטון שבו התחכך הרכב, כשמופיע בו סימן מריחה של צבע הרכב. בו ביום פנתה התובעת לנתבעת 1 פעם נוספת ודיווחה על הנזק. נזק זה הוא מושא התביעה שלפניי. יודגש כי התובעת אינה מבקשת פיצוי בגין הנזק שנגרם לתחתית הרכב מפגיעות שספג במדרגה שנוצרה, ככל שאכן נגרם פיזי כתוצאה מפגיעות אלו.

    

3. הנתבעת 2, מצדה, טענה כי ספק אם האירוע התרחש כפי שהתובעת טוענת, שכן קיר הבטון שבו התחכך רכבה נמצא בצד הצפוני של הרחוב; כי פעלה בבטיחות מרבית בעת ביצוע העבודות ולצורך כך שכרה את חברת ק.ר. אבטחת כבישים בע"מ שדאגה לביצוע הסדרי תנועה מתאימים בהתאם לדרישות המשטרה. כמו כן, מפקח מטעם חברת על בטוח בע"מ ערך ביקורת במקום בסמוך למקרה (ביום 22.4.2013). מסמכים התומכים בטענות אלו צורפו לכתב ההגנה. לבסוף נטען כי הנזק נחזה להיות שקע בטמבון, ולא שפשוף, ועל כן אין לקבל את גרסת התובעת לאופן שבו נוצר.

    

4. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות שהוגש, באתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. גרסתה של התובעת לאופן קרות האירוע מקובלת עליי. המפגע שנוצר כתוצאה מפערי גובה בין המדרכה לבין שפת הכביש נתמך הן בפנייתה של התובעת לעירייה שקדמה לקרות הנזק, הן במכתבים של שני דיירים נוספים. דיירים אלו אומנם לא הובאו לעדות, אולם המכלול הראייתי מתיישב יותר עם הגרסה שלפיה נוצר מפגע כאמור. נציג הנתבעת 2 אף ציין בעדותו: "רק כרגע אני מבין מה התובעת רוצה". טענותיו במישור זה נטענו בכלליות, בלא להתייחס קונקרטית למפגע הנטען. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת 2 שלפיה הפגיעה שניבטת בתצלום היא "מעיכה" ולא "שפשוף". עיינתי בתצלום ונראה לי שמדובר בשפשוף, מה גם שמריחת הצבע על מכשול הבטון תומכת היטב בגרסת התובעת.

    

5. קבלת טענת התובעת בדבר אופן קרות האירוע מוליכה למסקנה שהנתבעת 2 התרשלה בכך שיצרה שיפוע בין המדרכה לבין קו הכביש הגורם לכך שכלי רכב היוצאים את השער ופונים ימינה נפגעים בתחתיתם. פגיעות מעין אלה מסבות נזק, ומכאן ששיפוע כאמור הוא בבחינת מפגע אם לא ניתן שלא להיתקל בו. נוכח הצבת מכשול הבטון בצד שמאל של הכביש – אשר הצר את הדרך – אלה הם פני הדברים. אומנם לא נתבע פיצוי בגין הנזק שנגרם לתחתית הרכב בתיק שלפניי, אולם אין לומר כי עולה מכך שפגיעה כאמור אינה מסבה נזק, ולו במישור אי-הנוחות שהיא גורמת לבעל הרכב הנפגע (וראו הגדרת "נזק" בסעיף 1 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). עצם העובדה שהתובעת ראתה להתלונן על כך יותר מפעם אחת, ושני דיירים נוספים הביעו את מורת רוחם מהמפגע שנוצר – די בה, לטעמי, כדי להוכיח שנגרם נזק שאינו עניין של מה בכך. יתר על כן, דומה שהאדם הסביר רשאי להניח שאותן מכות קטנות גורמות לנזק פיזי, מעבר לחוסר הנוחות, אף אם טרם התגבש בפועל. כדי להימנע מנזק זה ביקשה התובעת לפנות ימינה בפנייה רחבה, אלא שאז התחכך רכבה במכשול הבטון שהצר את הכביש. פגיעה זו לא הייתה נגרמת אלמלא השיפוע התלול שיצרה הנתבעת 2, ולכן אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. המסקנה היא שהנתבעת 2 אחראית לנזק שנגרם לרכבה של התובעת בגין רשלנותה.