עטר ואח' נ' לונית לוגיסטיקה בע"מ ואח'

לפני תביעה קטנה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 21.7.16.

בכתב התביעה נטען כי רכב התובע עמד לפני צומת T בנתיב הימיני, המיועד לפנייה ימינה, במטרה לפנות ימינה. רכב הנתבע 2, אשר בבעלות הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) עמד משמאל לרכב התובע במטרה לפנות שמאלה, כשלפתע חתך לנתיב הימני, עלה על רכב התובע ופגע בו.

ביום 18.6.17 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים בהעדר התייצבות. פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 25.4.18 ונקבע דיון נוסף במעמד הצדדים.

בפתח הדיון, הודיע מנהל הנתבעת כי הנתבעת תשא באחריות לתאונה ונתן את הסכמתו לכך שהדיון יהיה על הנזק בלבד (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 11-10). בנוסף ולאור הסכמת הצדדים, נמחק הנתבע 2 מהתביעה. הדיון נסב, אפוא, אודות נזקיהם של התובעים בלבד.

התובעים פירטו בכתב תביעתם כי נגרמו להם הנזקים הבאים: סך של 1,341 ₪ בגין השתתפות עצמית; סך של 189 ₪ בגין דמי כינון; סך של 1,654 ₪ בגין ירידת ערך; סך של 496 ₪ בגין השתתפות עצמית בירידת ערך; סך של 3,000 ₪ בגין הפסד הנחת תביעות עתידי; וסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות שונות בגין הטיפול בתביעה (כגון "ללכת לשמאי, למוסך, להוציא את האוטו" – עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 22-21). בנוסף, עתרו התובעים להחזר הסכומים שהוציאו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחו נגד הנתבע 2. התובע הציג לעניין זה קבלות על התשלומים השונים שהוצאו בסך של 472 ₪ (הוגשו וסומנו ת/1. יצוין כי חלק מן הסכומים הוגשו בכפל).

מנהל הנתבעת טען כי אין מקום לתשלום הסך של 3,000 ₪ בגין פרמיות עתידיות. עוד נטען כי התובעים קיבלו את ערך הכינון ואת ירידת הערך מחברת הביטוח, ועל כן הנתבעת אינה צריכה לשאת בתשלום סכומים אלו.