עטר ואח' נ' לונית לוגיסטיקה בע"מ ואח'

לפני בקשות הנתבעים לביטול פסק דין שניתן נגדם בהעדר התייצבות ביום 18.6.17.

לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים ובתגובות התובעת, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין.

כידוע, מוסמך בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה, זאת בהתאם להוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בתי המשפט חזרו ועמדו על הכללים המנחים בבקשות אלה. הובהר כי:

"מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי ... בנוסף, מן הראוי להזכיר, כי 'ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות'" (כב' השופט יצחק עמית ברע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.2015). הדגשה הוספה).

גישתם הליברלית האמורה של בתי המשפט נשענת על ההכרה בכך שזכות הגישה לערכאות היא בעלת ממד חוקתי. בעניין זה הודגש כי:

"אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקש, זאת, תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח, שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב'נעילת שערי בית המשפט', במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש" (רת"ק (מחוזי ב"ש) 12626-12-11 ג'רבי נ' בן משה (11.1.2012)).

בענייננו – מהודעת המזכירות מיום 22.4.18 עולה כי נתבעת 1 לא קיבלה זימון כדין לדיון שנערך ביום 18.6.17. נתבע 2 טען אמנם בבקשתו לביטול פסק הדין כי הוא מסר לנתבעת 1 את הזימון לדיון, אולם בטרם יערך בירור בעניין זה, נראה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד נתבעת 1 מתוך חובת הצדק.

אשר לנתבע 2 – הלה קיבל זימן לדיון, אך פירט בבקשת הביטול כי לא התייצב לדיון, שכן סבר כי מעסיקתו, הנתבעת 1, היא שתייצגו בהליך. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי יש להעדיף קיומו של בירור ענייני, מלא והוגן של טענות הצדדים, במסגרתו יינתן גם לנתבע 2 יומו בבית המשפט ויתאפשר לו להעלות את הגנתו, זאת בכפוף לפסיקת הוצאות.

לאור האמור, יש מקום להורות גם על ביטול פסק הדין שניתן נגד נתבע זה, בכפוף לפסיקת הוצאות התובע בסך של 500 ₪ ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

אשר על כן, פסק הדין מיום 18.6.17 יבוטל.