ת"ק 1748-09-13 י' נ' שמילוביץ

בפניי תביעה כספית.

התביעה מבוססת על טענתה של התובעת להחזר מלא של תותבות שהוכנו לה ע"י הנתבעת, אשר הינה טכנאית שיניים, בשיעור של 8,500 ₪ ובתוספת הוצאות ועוגמת נפש העמידה את תביעתה ע"ס 15,000 ש"ח.

בהמשך, הגישה התובעת חוות דעת רפואית של רופא השיניים, ד"ר נדלר אילן ושילמה לו בגין חוו"ד זו ובגין הופעתו בביהמ"ש סך של 2,000 ₪.

התקיימו שני דיונים בתיק זה.

בדיון מתאריך 19.2.14 למדתי לראשונה, כי הנתבעת הסתייעה ברופאת שיניים.

כך העידה: "ב- 2008 היא באה אלי. רציתי לעזור לה, היא באה עם גשר תלוי בצד אחד והכל נופל. אמרתי לה שיש רופאה. היא סידרה והציעה לה לעקור שורשים מהפה שהיו עם דלקת. היא אמרה שהיא לא מרשה לה לגעת ולעקור. היא גם לא רצתה לקחת אנטיביוטיקה.

זה לא שהעבודה לא טובה, הרופאה לקחה מידות ואחרי כל כמה זמן צריך לעצב ולמלא, יש שינויים בלסת, היא באותה תקופה עברה לצפון ממוצקין ואמרתי שבזמנה הפנוי או שתעקור את השיניים בצפון או שתבוא. אחרי עקירות חייב לעשות מילוי. היא לא באה". 

רופאת השיניים מטעמה , ד"ר ברסוצקי ברטה העידה כדלקמן:

"הנתבעת הגיעה איתה, היא רצתה לעשות במעבדת שיניים, שיניים תותבות. עקרתי מה שצריך, לקחתי מידה ראשונה לתותבת. אח"כ יש עוד שלבים. טובה לא טיפלה בה.

ביצעתי עקירות בפה שלה.

המצב ההגייני בפה שלה היה נורא. הגשר היה ישן, היה תלוי בפה והיה צריך לעקור. היו עוד שורשים שהיה צריך לעקור.

לא ראיתי אותה יותר ולא ראיתי את התותבות ואני לא אחראית גם על התותבות. סביר להניח שצריך אחרי עקירות להגיע".

למעשה, ניתוח גרסאותיהן של הנתבעת והעדה מטעמה, מצביעות על כך שאין אחריות לנתבעת משום שהיה מקום לעקירת השיניים לצורך הכנת התותבות אך היה צריך לבצע מילוי ופעולות נוספות והתובעת פשוט בחרה שלא להגיע.

כפי שהסברתי לתובעת בפרוטוקול הישיבה מיום 19.2.14, מאחר ומדובר בטענות מקצועיות, יש מקום להגיש חוות דעת ואכן התובעת הגישה חוות דעת של רופא השיניים, ד"ר נדלר אילן, אשר אף העיד בישיבת ביהמ"ש מיום 29.12.14, לרבות התייחסות לטענות הנתבעת והעדה מטעמה, כפי שעלו בפרוטוקול הישיבה מיום 19.2.14.