ת"ק 16960-11-14 סולר ואח' נ' תומר ונונו בע"מ ואח'

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 27.12.13, בין רכבם (להלן: "הרכב"), לרכב הנתבעת 1 שהיה נהוג ע"י הנתבע 2 (להלן: "המשאית"). הנתבעת 3 ביטחה במועד הרלוונטי את המשאית.

2.לטענת התובעת 2, בעת שביצעה פניה שמאלה מנתיב ימני מתוך שניים, הוסעה המשאית בנתיב השמאלי, שמאלה. לקראת השלמת הפניה, כאשר כלי הרכב התיישרו בנתיב הנסיעה, סטה חלקה האחורי של המשאית (הנגרר) אל תוך נתיב נסיעתה של התובעת 2. בניסיון להימנע מן הפגיעה, סטתה התובעת ימינה ופגעה עם חלקו הקדמי הימני במעקה הבטיחות, והנגרר של המשאית פגעה בדלתות שמאל של הרכב. כתוצאה מכך, נגרמו הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בתשלום עלות השתתפותם העצמית בסך, 1960 ₪, תשלום דמי כינון 271 ₪, קיזוז בתשלום שכ"ט שמאי, 460 ₪, ירידת ערך בסך 262 ₪, הפחתת הנחת העדר תביעות, בסך 520 ₪ וכן הוצאות משפט.

3.לטענת הנתבעים,כמפורט בכתב ההגנה שהגישו, נהג המשאית ביצע פנייה שמאלה עפ"י חוק, כשלפתע, הגיח רכב התובע בפראות ובחוסר זהירות, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו ופגע במשאית.

4.בדיון שהתקיים היום בפני, העידו נהגי כלי הרכב והדגימו אופן התרחשות התאונה וכן הוצגו בפני תמונות מקום התאונה וכן תמונות נזקי רכב התובעים.

דיון והכרעה:

5.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הנהגים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

6.ראש וראשון, אציין כי אני מבכרת את עדות התובעת 2, על פני עדות נהג המשאית. עדות התובעת 2 נמצאה מהימנה בעיני והיא קוהרנטית להודעתה לחברת הביטוח, בסמוך לאחר התאונה, ובנטען בכתב התביעה. עדות זו אף עולה בקנה אחד עם מיקום הנזקים לכלי הרכב. לו, כטענת הנתבע 2, היה זה רכב התובעת שסטה אל עבר הנתיב השמאלי, ניתן היה לצפות לפגיעה בחלקו הקדמי השמאלי של רכב התובעים. העובדה שישנה פגיעה בחזית ימין של הרכב, אינה מתיישבת עם הטענה של סטיית רכב התובעים לנתיב השמאלי, ומאידך עולה בקנה אחד עם עדותה של התובעת 2, לפיה סטתה לימין במטרה להימנע מפגיעה המשאית ופגעה במעקה הבטיחות. זאת ועוד, אף שנטען בכתב ההגנה, כי התובעת נהגה את הרכב בפראות ובמהירות, הרי שהנתבע 2 העיד כי כלל לא הבחין ברכב התובעים עד לרגע הפגיעה ועל כן אין לא כל ידיעה כיצד נהגה התובעת 2.

7. תקנה 41 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 קובעת שיש לבצע פניה ללא סטייה, בבטחה ומבלי לסכן את התנועה, אדם או רכוש: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

מן הטעמים המפורטים לעיל, אני קובעת כי נהג המשאית אחראי להתרחשות התאונה בכך שסטה לנתיב נסיעת התובעת 2.

8.סוף דבר –