ושדי ואח' נ' עובד ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובעים, הרכב הראשון בשיירה עצר לפני מעבר חציה, ורכבם הספיק לעצור מאחוריו תוך שמירת מרחק ממנו. בשלב זה רכב הנתבעים שנסע אחרון בשיירה לא הספיק לעצור, פגע ברכב התובעים והדף אותו קדימה אל עבר הרכב הראשון, וגרם לנזקים הנתבעים בחזית רכב התובעים. לחלק האחורי של רכב התובעים לא נגרם נזק, מאחר שהפגיעה נעשתה בוו הגרירה של הרכב, העשוי פלדה.

לטענת הנתבעים, רכב אמנם פגע קלות ברכב התובעים, בוו הגרירה, אולם הפגיעה היתה לאחר שרכב התובעים פגע ברכב הראשון בשיירה, ומבלי שרכב התובעים נהדף לפנים.

לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש לבית המשפט, ושמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

הראיה המרכזית למסקנתי זו הינה עדות נהג הרכב הראשון בשיירה, אשר הוא עד ניטרלי וחסר אינטרס מאחר שגם הנתבע מבוטח, ומבחינתו, אין זה משנה מי מבין שני הרכבים יישא בנזקיו. מכאן, כמו גם לנוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו הקוהרנטית, ייחסתי לתוכן דבריו משקל גבוה. נהג הרכב הראשון העיד באופן ברור וחד משמעי מבחינתו, כי לאחר שרכב התובעים פגע בו, הוא שמע מכת פגיעה נוספת, של רכב הנתבעים ברכב התובעים, וכלשונו (בעמ' 3, ש' 19-20): "אני זוכר בצורה ברורה ביותר שעצרתי והוא נכנס בי ואחרי שהוא נכנס בי שמעתי את הרעש של הרכב השלישי שנכנס בו".

עדות הנהג הראשון נתמכת נסיבתית בכך שרכב הנתבעים הינו רכב פרטי ואילו רכב התובעים הינו רכב מסחרי, ובנוסף נהג התובעים העיד שבעת הפגיעה בו רגלו היתה על מעצור הרגל, וכשהרגיש פגיעה לחץ חזק עוד יותר על הברקס. נתונים אלה מחזקים את סבירות הגרסה שלפיה רכב התובעים לא נהדף לפנים בעת היפגעותו מרכב הנתבעים. ראיה נוספת המחזקת מסקנה זו הינה שהנזק הנחזה לעין ברכב הנתבעים הינו קל יחסית, בעיקר למספר של הרכב ואולי לרשת המקיפה אותו שנפלה, אולם לא ניכר נזק מעיכה משמעותי שניתן היה לצפות לו אילו רכב הנתבעים אכן היה פוגע ברכב התובעים (הגדול יותר, וכאשר הנהג לוחץ על דוושת הבלם).

בחינת מכלול הראיות מעלה, כי עדות נהג הנתבעים ונהגת התובעת הינה בבחינת גרסה מול גרסה (ודי בכך כדי לדחות את התביעה) ואילו כאשר נוטלים בחשבון את עדות העד הניטראלי, בשילוב הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, המסקנה היא כי גרסת הנתבעים מסתברת יותר מגרסת התובעים. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

התובעים ישלמו לנתבעת 2 את שכר העד שחויבה בו בסך 200 ₪, וכן ישלמו לעדת הנתבעים הוצאות התייצבות בסך 100 ₪. התובעים ייצרו קשר עם הנתבעת 2, בהתאם לפרטי ההתקשרות שבכתב ההגנה, כדי לתאם את העברת התשלום.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.