ת"ק 1681-05-16 קסלר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 3.12.15 בחניון המצוי בכניסה לאתר "חמת גדר".

לטענת התובע, באותו יום בשעת הצהריים נסע ברכבו בחניון, לכיוון היציאה מהאתר. בכתב התביעה נטען, כי התובע נסע ישר עם כיוון הנסיעה, ואילו נתבע 2 יצא עם רכבו מחניה בנסיעה לאחור, ופגע בחלקו השמאלי של רכב התובע. לטענת התובע, נגרמו לרכב נזקים בצדו השמאלי, אשר הוערכו על ידי שמאי מטעמו בסך 11,415 ₪. עוד עותר התובע לפצותו בגין עלות שכ"ט השמאי (בסך 1,150 ₪) והוצאות נסיעה ממקום התאונה לביתו בחיפה (בסך 350 ₪).

הנתבעים מכחישים את אחריותם לתאונה. נטען, כי הנתבע 1 נסע ישר ולכיוון הנסיעה, כאשר התובע הגיח מכביש צדדי, נסע בניגוד לכיוון התנועה המסומן בחצים על גבי הכביש – והתנגש בעוצמה ברכבו של הנתבע.

במהלך הדיון בפני העידו התובע ושלושה עדים מטעמו (אשר ישבו עמו ברכב). כן העידו הנתבע ועדה מטעמו (אשר ישבה עמו ברכב).

התובע תיאר את מקום התאונה ואת כיוון יציאתו. במהלך הדיון תיקן התובע את תיאור התאונה המתואר בכתב התביעה, וציין כי הנתבע נסע בנסיעה לפנים (ולא לאחור). התובע אישר כי שדה הראיה במקום פתוח וכי הוא מכיר את המקום לאור ביקוריו התכופים באתר חמת גדר. התובע טען כי על גבי הכביש אין כל סימון של כיווני הנסיעה, וכי לאחר התאונה לא הבחין בכל נזק שנגרם לרכבו של הנתבע. לטענת התובע, חלקו השמאלי של רכבו נפגע על ידי חלקו השמאלי-קדמי של רכב הנתבע. במהלך חקירתו עמד התובע על הכחשתו כי נגרמו נזקים לרכב הנתבע (על אף שהוצגו לו תמונות ממקום התאונה המתעדות את נזקי רכב הנתבע), וכן עמד על גרסתו לפיה רכבו של הנתבע פגע בו בזווית ישרה (אף בעניין זה הוצגו לתובע תמונות המתעדות את כלי הרכב עוד בטרם הוזזו ממקום התאונה, המלמדות אחרת). עוד אישר התובע כי בטרם התאונה לא הבחין כלל ברכבו של הנתבע, וטען כי רכב הנתבע נסע במהירות גבוהה.

מטעם התובע העידו רעייתו (המתקשה בראיה), אשר אישרה כי לא ראתה את אופן קרות התאונה, וכן שני חברים של התובע אשר ישבו במושב האחורי של הרכב. גב' פינקלשטיין ציינה כי לא ראתה את רכבו של הנתבע בטרם ההתנגשות, כי היא מכירה את סידורי החניה במקום אך לא זכור לה שראתה במגרש החנייה סימון כלשהו על גבי הכביש. מר יוסף פינקלשטיין העיד ישב ברכב, ובמהלך נסיעה לכיוון היציאה מהאתר הרגישו בחבטה מצד שמאל. הלה העיד כי לא הבחין ברכבו של הנתבע לפני התאונה. אף הוא מכיר את המקום, ועל גבי הכביש במגרש החניה מסומנים כיווני נסיעה, אך הם מטושטשים.

הנתבע העיד כי עובר לתאונה נסע במהירות סבירה במגרש החניה, בדרכו אל מחוץ לחניון. הנתבע טען כי נסע על פי שילוט לכיוון היציאה, כשלפתע הגיח רכבו של התובע ופגע בחלקו הימני של רכב הנתבע, באמצעות צדו השמאלי של רכב התובע. הנתבע טען כי התובע נסע נגד כיוון הנסיעה המותר, וכי ככל הנראה החליט לערוך "קיצור דרך". הנתבע ציין עוד כי נגרמו לו נזקים משמעותיים לרכבו. מטעם הנתבע העידה גם רעייתו, אשר טענה כי ישבה לצדו של הנתבע ברכב, ואישרה כי יצאו ממגרש החניה בנסיעה איטית. אף רעייתו של הנתבע ציינה כי לא הבחינה ברכבו של התובע עובר לתאונה.

לאחר ששמעתי באריכות את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, וכן במסמכים אשר הוגשו לעיוני במהלך הדיון – נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן יובאו בתמצית נימוקי החלטתי.

כידוע, נטל ההוכחה במשפט אזרחי מוטל על התובע. לא מצאתי נימוק המצדיק להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. ההיפך הוא הנכון. בגרסתו של התובע נתגלו פירכות ואי התאמות, המעמידות בספק את השאלה אם זכרונו בדבר אופן קרות התאונה מדוייק (כך לעניין השאלה אם רכב הנתבע נסע לפנים או לאחור, אם פגע ברכבו של התובע באמצעות חלקו הימני או השמאלי של רכב הנתבע, אם רכבו של הנתבע נפגע עקב התאונה, אם על הכביש במגרש החניה סומנו חיצים המסדירים את כיווני הנסיעה, ועוד).

גרסאות העדים שהעידו מטעם התובע לא סייעו במאומה לגרסת התביעה, שכן איש מהם לא הבחין ברכבו של הנתבע ואיש מהם לא יכול היה לתאר במדויק ובאופן קוהרנטי את אופן קרות התאונה.