ביבאר נ' כהן ואח'

1.רכבו של התובע, פולקסווגן קרפטר, מס' רישוי 26-982-67 (להלן: "הפולקסווגן"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים, שאירעה ביום 24/11/16, באיזור התעשיה תפן (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב בו נהגה נתבעת 1 (להלן: "הרכב המעורב"), שבמועד אירוע התאונה היה מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתה של נתבעת 1. לכן הוא הגיש את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

3.לטענת הנתבעות, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן הן מבקשות לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

4.בפניי שתי גרסאות באשר לאופן אירוע התאונה. כל צד וגרסתו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, בעדויות הצדדים ובראיות שהוגשו על ידם, אני מחליט להעדיף את גרסת הנתבעת 1 על פי גרסת התובע. ראוי לציין כי מיקום הפגיעות בשני כלי הרכב מתיישב יותר עם גרסתה מאשר עם גרסת התובע.

5.מאופן אירוע התאונה, עפ"י גרסתה של הנתבעת 1, עולה כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בה. רשלנותו של התובע התבטאה בכך שנכנס למעגל התנועה סביב הכיכר בו אירעה התאונה מבלי להבחין ברכב המעורב ,שהיה כבר בנסיעה סביב הכיכר משמאלו ומבלי לתת לו זכות קדימה, כמתחייב מהוראות תקנה 22(א) לתקנות התעבורה + תמרור מס' 303 (המורה על מתן זכות קדימה לתנועה החוצה במעגל התנועה).

רשלנותה של הנתבעת התבטאה בכך שלמרות שהבחינה מבעוד מועד בפולקסווגן מגיע לכיכר מימינה, במהירות יחסית גבוהה, מבלי להאט, מה שהיה אמור לגרום לה לצפות את האפשרות שהתובע לא הבחין בה והוא עלול להיכנס לכיכר מבלי לתת זכות קדימה, היא המשיכה בנסיעה, במקום לעצור, מתוך מחשבה, שהתבררה כמוטעית, כי הוא יעצור. בהקשר זה ראוי לזכור שזכות קדימה "מקבלים", לא "לוקחים".

אין ספק שרשלנותו של התובע עולה על רשלנותה של נתבעת 1. בנסיבות המקרה אני קובע כי התובע נושא ב 65% מהאחריות לאירוע התאונה ונתבעת 1 נושאת ב 35% מהאחריות.