שמחה ואח' נ' ספרדי ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת והנתבע בתאונת דרכים שארעה ביום 23.7.15 כשנציגי חברות הביטוח חלוקות בעניין קיומו של אשם תורם בכניסה לצומת במקרה זה .

לטענת נהג רכב התובעת ונציג חברת הביטוח מטעמו , הוא עצמו יצא לצומת ברמזור ירוק ורכב הנתבע התנגש בו כשהוא נוהג בנסיעה באור אדום. לטענתו , רכב הנתבע התנגד בו בקדמת הרכב ולא בדלת הרכב והוא יצא ממצב עצור לצומת, דהיינו אין כל מקום להשית עליו אשם תורם, ואין זה המקרה לעניין זה .

לטענת הנתבע אכן טענת התובעת באמצעות נהג הרכב אפשרית וזאת משום שלא ראה את הרמזור ולא את הרכב של התובעת בשל משאית גדולה שהסתירה את שדה הראייה בעומדה בצומת מימין לו .אין מחלוקת לעניין האחריות לפיה אכן הנתבע הוא הגורם לתאונה בחצייה ברמזור אדום אלא שהתובעת טוענת לאחריות מלאה והנתבע טוען לאשם תורם של התובע שיצא לצומת כשלא ראה את רכב הנתבע בשל המשאית אף הוא מצדו שלו .

       ס' 68 (א) לפקודה קובע:

"סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור."

בבואנו לבחון את קיומו של האשם התורם עלינו לבחון את התנהגות התובע בשני שלבים. ראשית, עלינו לקבוע כי אכן התנהגותו של התובע אינה עולה עם התנהגותו של האדם הסביר באותן נסיבות העניין. שנית, על מנת לחלק את האחריות הנזיקית בין הצדדים, מקובל כי את המבחן המנחה הוא "מידת האשמה". דהיינו, על בית המשפט להציב את התנהגותם של הצדדים זה מול זה ולהכריע מה המשקל של האשמה המוסרית במעשיו ובמחדליו של כל אחד מהצדדים.

ראו ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל (משרד העבודה, מחלקת עבודות ציבוריות, נצרת) פ''ד לא(1) 299 , 305 (1976); ו-ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ''ד מג(3) 343, 350 (1989)).