ת"ק 16327-03-14 יתום ואח' נ' שמרת הזורע (1999)

בפני תביעה שיסודה בעסקה בה רכשו התובעים כסאות מהנתבעת בחודש ינואר 2008.

כתב התביעה הוגש בחודש מרץ 2014.

לטענת התובעים, שלושה עד ארבעה חודשים בטרם הגשת התביעה, החל הריפוד העוטף את הכיסאות להתפורר ולהתקלף. בתמיכה לטענותיהם הציגו במהלך הדיון את קרעי הריפוד.

התובעים טוענים כי הוצג מצג שווא לפיו הריפוד הינו מעור איכותי וכי תמורת העסקה הייתה בהתאם.

מנגד, כעולה מטיעוני הנתבעת וכהודאת התובעים, האירוע נשוא התובענה אירע שש שנים לאחר רכישת העסקאות וכן חמש שנים לאחר תום תקופת האחריות.

על פי אישור יצרן אשר צורף לכתב ההגנה דגם הכיסא הינו מעור. על פי דו"ח בדיקה של מכון התקנים של יריעת הכיסא עסקינן בחומר על בסיס סיבי עור.

על פי בדיקה אשר בוצעה על ידי מר מרדכי ביטון מדובר בעור אמיתי אך על העור יש ציפוי פוליריטן בשכבה החיצונית של העור. על פי אישורו העור שבדק נמצא תקין ללא סדקים פנימיים או כל פגם אחר המצביע על חשש לעור פגום.

לא שוכנעתי כי תיאור החומר במכלול מסמכים אלה מצביע כי אכן עסקינן בעור סינטתי.

אומנם המסמכים אשר צורפו הינם מאוחרים למועד רכישת הכיסאות, אך עסקינן לכאורה באותו דגם אשר נמכר לתובעים.

התובעים מבקשים להיבנות מפסק דין תק 18393-05-13. עיון בפסק הדין מראה כי באותו מקרה בוצעה בדיקה של מכון התקנים של הכיסאות עצמם ולא דגם מהם וכי באותו דו"ח נקבע כי אין המדובר ביריעת עור טבעי. על כן התשתית העובדתית שונה בין שני המקרים.

הכיסאות נשוא המחלוקת לא נבדקו על ידי נציג הנתבעים או בכל דרך אחרת.

לכאורה על התובעים ,המבקשים להוכיח את תביעתם, לצרף דו"ח בדיקה של גורם מקצועי.

אשר על כן, הואיל ונטל ההוכחה על התובעים ולנוכח חלוף הזמן ובהעדר ראיות מספקות, לא שוכנעתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם.

על כן הנני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין אינני נותנת צו להוצאות.