ת"ק 16107-09-15 שינברג נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.בפניי תביעה על סך 32,998 ₪, הנוגעת לנזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מפגיעת משאית בה נהג הנתבע 2 - והייתה מבוטחת על ידי הנתבעת 1 - בחלקו האחורי של רכב זה (להלן – "התאונה"). הסכום הנתבע מורכב מנזקי רכוש ומעלות חוות דעת שמאי, בסך 28,525 ₪ ו-1,000 ₪, בהתאמה וכן מהוצאות נלוות נוספות.

2.על פי הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית.

3.         התיק נשמע בפני במהלך שביתת עובדי בתי המשפט, ועל כן הוקלד הפרוטוקול על ידי, לאחר שנתקבלה הסכמת הצדדים לכך, ועל מנת לא לדחות הדיון למועד מאוחר יותר.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל דעה לקבל את התביעה בחלקה, ולקבוע, כי האחריות לתאונה נחלקת בין הצדדים, אף כי אשמו של הנתבע 2 רב יותר, בשיעור של 70 אחוזים.

5.אני קובעת, כי הגרסה המסתברת לתאונה, הינה, כי רכב התובעת סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, בצורה פזיזה ובלתי זהירה, ומבלי שהתובעת נתנה דעתה לכך כי בשלב זה הוסע בו רכב הנתבעים, משאית, אשר זמן העצירה שלה ממושך יחסית לרכב קטן יותר (ראה בהקשר זה תא"מ (ת"א) 1323-10-09 מגדל נ' פדלון (פורסם באתרים משפטיים), וכן סעיף 14 לפסק דינו של כב' הש' מ. חאג' יחיא בתא"מ (בי"ש) 54053-05-15 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' ספרא ואח' (פורסם באתרים משפטיים)).

6.יחד עם זאת, אני קובעת, כי מירב האחריות מוטל לפתחו של הנתבע 2, אשר לא הקפיד לשמור על מרחק מספיק, שיאפשר בלימה בטוחה ומניעת פגיעה ברכב התובעת, אף כי זו כברהשלימה את השתלבותה בנתיב הימני ונסעה בקו ישר לפניו.

7.מסקנתי בדבר סטיית התובעת לנתיב הימני באופן בלתי זהיר, מתבססת על הנתונים שלהלן:

א.ראשית, התרשמתי ישירות מהצדדים, אשר העידו בפני ואני מעדיפה את גרסת הנתבע 2 בנוגע לנקודה שלעיל.

ב.תמיכה נוספת למסקנתי זו מצוייה במרחק הקצר - כ-500 מטרים - בין הצומת אותו חצתה התובעת, לבין מקום התאונה (ראה נספח ח' לכתב התביעה ודברי התובעת עצמה בעמ' 2, ש' 5 לפרוטוקול הדיון). העובדה, כי השתלבותה של התובעת בנתיב הימני הייתה לאחר נסיעה קצרה, קודמת בנתיב השמאלי, מחזקת אף היא את דברי הנתבע 2 בדבר אופן סטייתה לנתיב זה. עוד אציין, כי התובעת לא מסרה בכתב התביעה, כי עובר לתאונה נסעה בנתיב השמאלי, ורק במסגרת עדותה בפני, ולשאלתי, ציינה, כי לאחר שפנתה לכביש מצומת שילת, נסעה תחילה בנתיב השמאלי וממנו עברה לימני (ראה דבריה בעמ' 2, ש' 5-6). אני קובעת, כי אי גילויו של נתון זה מלכתחילה פועל לחובתה של התובעת.

ג.כן אציין, כי איני מקבלת את דברי התובעת לפיה נגח רכב הנתבעים ברכבה שלוש פעמים. בהעדר כל תשתית לקביעה עובדתית בדבר כוונה לפגיעה ברכב התובעת, גרסה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, ואף לא עם המצאות סימני מעיכת "פח" הרכב במוקד אחד בלבד, ואף בהקשר זה אני מעדיפה את גרסת הנתבע 2.