ת"ק 15667-02-14 פורמן ואח' נ' סוסלר ואח'

פתח דבר:

מונחת בפניי תביעה כספית הנוגעת להתרחשות תאונת דרכים מיום 20.11.13 בצהריי היום בין נהג הרכב מ.ר 40-084-76 (להלן "התובע"), לבין מ.ר 25-925-11 (להלן "הנתבעת"). התאונה אירעה שעה שהחליטו התובעים לחנות רכבם בכביש חד סטרי אשר בשני צידי הכביש דנא חונים רכבים.

טענות התובעים: התובעים טוענים כי מדובר בכביש חד סטרי, אשר רכבים חונים משני צידיו.

התובע טוען כי כשהחל בחנייה במקום האמור, כאשר רוב רכבו בתוך החנייה, בדק הכביש בשנית, ואז הבחין ברכבה של הנתבעת נוסע במהירות ללא רצון לעצור או להאט. התובע טוען כי עצר רכבה ברם, רכבה של הנתבעת המשיך בנסיעה וניסה לעבור מצידה הימני. מפאת ניסיונה זה, השתפשף רכבו בצידו הימני קדמי.

טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי הבחינה ברכבה של התובעת עומד בכניסה לחנייה בעצירה ומשכך, המשיכה בנסיעתה ישר וכדין. הנתבעת טוענת כי בעשותה כן, החל לפתע רכבה של הנתבעת בנסיעה לאחור, כנראה כדי להשלים החנייה, וכתוצאה מכך נפגע רכב הנתבעים בצידו השמאלי מרכזי.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדים אני מעדיף את גרסת נהגת הנתבעת על פני גרסת התובעים . גרסת נהגת התובעת מתיישבת עם מיקום הנזק ברכב הנתבעים שהוא בחלק המרכזי השמאלי ולא בחזית, דבר המלמד כי רכב התובעים החל לנסוע בזמן שרכב הנתבעים נסע ישר.

טענת נהג התובעת כי הרכב נסע בזוית לא נטענה בעדות הראשית , אלא רק לאחר שהבין כי גרסתו אינה מתיישבת עם מיקום הנזק ואילו התובעת הדגימה כי רכב הנתבעת נסע ישר .

יתרה מכך התובעים לא צירפו את הודעתם לחברת הביטוח לכתב התביעה ואי צירוף ראיה רלוונטית פועלת לרעת מי שלא צירף אותה.

לפיכך אני קובע כי הגורם המהותי לתאונה הוא התובע אשר החל לתמרן את רכבו בזמן הכניסה לחניה בזמן שנהגת הנתבעת נסעה ישר כדין.