ת"ק 15352-08-14 נתנוב נ' שפיץ ואח'

בפניי תביעת התובעת בהליך של תביעה קטנה, על נזקים ברכבה, שנגרמו לטענתה בשל נהיגה רשלנית של הנתבעת 1 שהביאה לפגיעה ברכבה.

לטענת התובעת עת עמדה אחרי רכב אחר, שניהם לפני מעבר חצייה בסמוך לבית ספר ברח' ירושלים באור יהודה, הגיחה הנתבעת 1 מאחוריה ופגעה ברכבה בעוצמה וגרמה לנזקיה. לטענת התובעת מעוצמת הפגיעה נפלה המראה הפנורמית, הרדיו יצא ממקומו, קיים קושי בפתיחת דלת אחורית ימנית ותא המטען לא נפתח.

מנגד, טענה הנתבעת 1 כי שני כלי הרכב היו בעצירה מוחלטת, וכי רכבה של התובעת עמד על 'במפר', הדרדר מעט אחורה ונוצרה נגיעת "נשיקה" בין כלי הרכב; ובכל מקרה טוענת הנתבעת כי לא גרמה לנזקיה של התובעת.

בפניי העידו התובעת, הנתבעת 1 וכן מר ראובן חיון שהיה עד למתרחש. במסגרת העדויות הוצגו בפניי צילומי הרכבים המעורבים.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

בהתאם לתמונות הנזק של רכב התובעת, אופי הפגיעה הנצפה בפגוש האחורי של רכב הנתבעת אינו תואם לגירסתה של התובעת בדבר קרות התאונה. הנזק הנצפה בפגוש האחורי של רכב התובעת תואם יותר לפגיעה של גוף אנכי ומיקום פגיעה ממוקד. הוא אינו תואם לפגיעה של פגוש של רכב התובעת.

יתרה מזאת, בהתאם לנזקים שתובעת התובעת – תא מטען שלא נפתח שיכול להיות בשל פגיעה אקוטית במנגנון הפתיחה, קושי בפתיחת דלת אחורית ימנית שיכול להיות בשל תזוזה של הפח, נפילת המראה הפנורמית ויציאת רדיו הרכב ממקומו – הרי שהפגיעה ברכב התובעת היתה צריכה להיות פגיעה בעוצמה משמעותית ביותר שגרמה לטלטלה של רכב התובעת. במקרה כזה משמתחייבת פגיעה בעוצמה רבה, היינו מצפים לסימני פגיעה שהם ברכב הנתבעת 1. ואולם, עיון בתמונות רכב הנתבעת 1 מעלה כי אין כל סימן של מעיכה בחזית רכבה של הנתבעת 1; ולכל היותר נצפים סימני שריטות קלים שספק אם ניתן לשייכם לפגיעה נטענת כה משמעותית.