ת"ק 15218-05-14 לידר נ' שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ ואח'

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי התאונה אירעה בעת שהנתבעת 2 אשר נהגה בנתיב ימני, בקשה להשתלב לנתיב השמאלי בו נסעה התובעת, ופגעה מחמת חוסר תשומת לב בצד הימני של רכב התובעת.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחה של התובעת, אשר סטתה במהירות גבוהה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות ופגעה בחלק השמאלי קדמי של הרכב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. טעמיי להלן:

קיים פער מהותי בין גרסאות הצדדים.

בעוד התובעת טוענת כי נסעה בנתיב האמצעי, וביקשה להמשיך בנסיעה רציפה ישר, טענה הנתבעת 2 מאידך כי אף היא נסעה בנתיב האמצעי, ואילו התובעת אשר בקשה "לתפוס את האור הירוק" הגיחה מהצד השמאלי, בין נתיב הנסיעה לאי התנועה מצד שמאל, ופגעה ברכב בצד הקדמי שמאלי.

לעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובעת מקום בו מיקום הנזקים ברכבים עומד בקנה אחד עם טענות התובעת, אינו תואם את גרסת הנתבעות.

ככל שרכב התובעת אכן היה מגיח במהירות, כשיטת הנתבעות, מאחור, ניתן היה לצפות כי הפגיעה ברכב התובעת תהא קדמית ימנית, או לכל הפחות כי הפגיעה ברכב הנתבעות תהיה לכל אורך הצד השמאלי.

ואולם, עיון בתמונות הנזק אשר צורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, מלמד כי הנזק לרכב התובעת הוא בצד הימני של הרכב, באזור הדלת הקדמית ימנית, מעין נזק "נמרח", ודווקא החלק הקדמי של רכב התובעת לא נפגע.

הייתה זו הנתבעת 2 אשר העידה כי במקום בו ביקשה התובעת לעבור (מצד שמאל), אין מקום לשני רכבים. דווקא על בסיס עדות זו, לא ברור מדוע הנזק לרכב הנתבעות, הוא בנקודה פרטנית קדמית, ולא בחלק האחורי, או לכל אורך הדופן השמאלית.