ת"ק 15036-07-14 דוד אהרוני נ' עדית פאני קוגל ואח'

עניינה של התביעה נזקים שנגרמו, לטענת התובע, לרכבו, מונית מסוג סיאט טולדו מ.ר. 66-638-25 על ידי הנתבעת 1, שנהגה במכונית מסוג פורד מ.ר. 30-933-36. הנתבעת 2 היתה מבטחתה של הנתבעת 1 עובר לאירוע.

על פי כתב התביעה, ביום 6.1.14 בצומת דרור לכיוון היישוב קדימה, פגע רכבה של הנתבעת 1 בחלקו האחורי של רכבו של התובע. הנזק הנטען המפורט בכתב התביעה הינו כדלקמן: נזק ישיר, על פי דוח שמאי – 2,600 ₪; שכר טרחת שמאי – 424 ₪; אובדן יום עבודה – 1,125 ₪ ובסך הכל 4,145 ₪.

הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי רכבה, שנמצא בהילוך סרק, הידרדר באיטיות אל רכב התובע "וכתוצאה מכך נוצר מגע קל בין הרכבים" ("נשיקה" בעגה המקובלת). יוער, כי גרסתו העובדתית של התובע שונה, לטענתו, הנתבעת הגיחה מאחוריו במהירות ופגעה בו. אין צורך להכריע בין שתי גרסאות אלה, שכן לפי שתי הגרסאות מלוא האחריות רובץ על כתפי הנתבעת.

עיקר המחלוקת סב סביב שיעור הנזק שנגרם לתובע. לשיטת הנתבעת המגע בין כלי הרכב היה קל ביותר והנזק שנגרם לתובע היה זעום. לעומתה, טען התובע, בהסתמכו על חוות דעת שמאי, מיום 28.1.2014, כי תיקון רכבו של התובע מחייב שיפוץ המגן האחורי, עבודת פחחות וצביעה בסכום כולל של כ – 2,600 ₪ (ללא מע"מ). התובע העיד כי לא ביצע את התיקון וכי מכר את הרכב לאחר האירוע. התובע טען בבית המשפט כי הרכב "נמכר מתחת לערך שלו בהרבה בגלל התאונה", אולם לא הוכיח את טענתו.

בהעדר תיקון בפועל של הנזק שנגרם לרכב או הוכחה באשר להפסד שנגרם לתובע בעת מכירת הרכב שניזוק יש לפנות לנתונים שנכללו בהערכת השמאי שהוגשה מטעם התובע עצמו, מהם עולה כי ערך הרכב לפני התאונה היה 5,000 ₪, בלבד שנת ייצורו – 2006, ומד הקילומטרים שבו הצביע על 768,000 קילומטרים. נתונים אלה, בצירוף תמונת הפגיעה ברכב, אשר ניכר לעין כי היא צנועה מאד, הופכות את ביצוע תיקון הרכב בפועל לעניין כמעט תיאורטי. קשה אפוא להניח כי הפגיעה שנגרמה לרכב הביאה לירידה משמעותית במחיר המכירה שלו, כפי שטען התובע (לראשונה) בעדותו, מה גם שהתובע לא טען כי הפגיעה ברכב פגעה בתפקודו. הדעת נותנת כי מי שקנה את הרכב מן התובע נדרש, בראש ובראשונה למרחק הרב שהרכב הספיק לגמוע בתשע שנותיו על הכביש ופחות מכך למצבו האסתטי. לא בכדי לא נכללה בחוות דעת השמאי קביעה כי לרכב נגרמה ירידת ערך.

אני מעריך אפוא את נזקו הישיר של התובע בכ – 400 ₪.

באשר לתביעת התובע לפיצוי על אובדן יום עבודה, הרי משהרכב לא הושבת כתוצאה מן התאונה ומשהתובע לא תיקן את הרכב בפועל, לא הוכיח את תביעתו בראש נזק זה.

סיכומו של דבר, אני פוסק לתובע סך 400 ₪ בתוספת החזר שכר טרחת שמאי (ללא רכיב מע"מ) בסך 424 ₪ ובסך הכל 824 ₪.

במהלך הדיון התובע התפרץ שוב ושוב לעבר הנתבעת ולא נהג כבוד גם בבית המשפט. נוכח התנהלותו של התובע במהלך הדיון אינני רואה לנכון לפסוק לו הוצאות משפט.