ת"ק 14878-12-13 שובל נ' אל הבית בע"מ

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע חייב לשאת בתשלום קנס בסך של 25% לנתבעת בגין ביטול העיסקה שסוכמה בין הצדדים, אם לאו.

לטענת התובע, האותיות בהן נרשם גובה הקנס בהסכם שבין הצדדים, שהינו חוזה אחיד, קטנות מגודלן כפי שנקבע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה האחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995.

לטענת הנתבעת, אין ענייננו בחוזה אחיד ואין לקבל טענה זו של התובע.

זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי הציעה לתובע, לפנים משורת הדין, לגבות הימנו סך של 700 ₪ בלבד, המהווה את מחצית מגובה הקנס המוסכם, אך התובע סירב לכך ודרש החזר של מלוא הכספים שנגבו מחשבונו, למרות ביטול העיסקה, למעט התשלום הראשון בסך של 554 ₪ שהיה נכון לשלם לנתבעת.

הנני מקבלת את טענת התובע כי הכיתוב שבהסכם, המתייחס לעניין הקנס, אכן קטן מהגודל המזערי הקבוע בתקנות והינו כיתוב השונה אף, בצבעו, מהכיתוב האחר.

לא מצאתי משמעות של ממש לקביעה אם עניינו בחוזה אחיד, אם לאו, כאשר גודלן של האותיות לא יפחת מזה הקבוע בתקנות וזאת בהתייחס לכל תנאי הכלול במידע אחר (גם שלא בחוזה אחיד), המיועד לצרכן.

כאשר התובע הסכים, כאמור, לתשלום הסך של 554 ₪ בגין הקנס וכאשר אין חולק וספק כי הנתבעת זכאית לקזז מהסכומים שגבתה מהתובע את הוצאותיה בגין ההסכם שסוכם בין הצדדים, אך בוטל לאחר מכן על ידי התובע.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי סה"כ הסכום שהותירה הנתבעת ברשותה הינו בסך של 700 ₪ והתובע לא ציין בכתב תביעתו כי כל הסכומים שנגבו הימנו על ידי הנתבעת, הוחזרו לו, פרט לסך של 700 ₪.

אף בישיבת ביהמ"ש מיום 18.5.14, לא ציין התובע כי הוחזרו לו כספים וכי נותרה יתרה של 700 ₪ בלבד וכך ארע שניתן פס"ד, בהעדר הנתבעת, על מלוא סכום התביעה, פסק דין שבוטל היום, לבקשת הנתבעת ואף הוחלט על ידי לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח בגין פסק הדין מיום 18.5.14.