צברי ואח' נ' שלום-מיקו ואח'

 בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין עקב תאונת דרכים מיום 07.01.16 בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב נתבעת 2 נהוג בידי נתבע 1.

התובעת עותרת לסכום של – 10,278 ₪ בגין תיקון רכבה כולל שכ"ט שמאי, שימוש ברכב חלופי למשך חמישה ימים וירידת ערך רכבה. התובעת בכתב התביעה מעמידה את סכום תביעתה בסך של – 15,000 ₪ ללא פירוט נוסף.

התובעת שכנגד – נתבעת 2, עותרת בתביעתה שכנגד לסכומים הבאים:

א. תיקון הרכב בהתאם לדו"ח שמאי בסך של – 18,837 ₪

ב. ירידת ערך הרכב בסך של – 1,099 ₪

ג. שכ"ט שמאי בסך של – 1,300 ₪

ד. הוצאות נלוות בסך של – 500 ₪

בסך הכל סך של 21,736 ₪.

בעת מתן עדותה, התובעת מסרה פירוט יתר לסכום עתירתה. היא שכרה רכב למשך חמישה ימים תמורת הסך של – 260 ₪ (לאחר השתתפות חברת הביטוח). כמו כן, טענה שהיא הפסידה 2,000 ₪ עקב היעדרותה ממקום עבודתה על מנת לטפל ברכב במוסך וכדומה.

בכל הנוגע לתאונה, התובעת טענה שהיתה בדרך לעבודה ונסעה בכביש 2 מכיוון פולג לכיוון הרצליה. דובר בשעה 09:15 בבוקר והכביש היה עמוס ביותר. התובעת שקלה לרדת במחלף שפיים ומשום כך יצאה לנתיב הימני ביותר שהוא נתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד אך ראתה שגם בו יש פקק ולכן החליטה לא לרדת במחלף שפיים אלא להמשיך ישר. היה לה קשה להשתלב בחזרה בתוך התנועה וכך היא מסרה לבית המשפט:

"ידעתי שאני לא יכולה להשתלב, תכננתי להשתלב אחרי שפיים. רכב הנהג הפוגע יצא לתוך נתיב התחבורה הציבורית, הוא לא ראה אותי, הייתי במקביל אליו. יצא מהפקק, נכנס בעומק הדלת השמאלית" (עמ' 2, ש' 16-18).

לנתבע 1 גרסה שונה לחלוטין. לטענתו, דובר בנסיעה איטית בפקק אדיר והוא היה בעצירה כמעט מוחלטת לכיוון דרום. נתבע 1 הפעיל את מערכת ה"וויז", קיבל הודעה שישנה משטרה בקרבת מקום וכ-שתיים שלוש שניות לאחר מכן "שמעתי בום, הבום היה בנתיב התחבורה הציבורית. אני עומד בנתיב, לא זז" (דברי הנתבע עמ' 3, ש' 25-26).

לפי עמדת הנתבעים , כאשר התובעת ראתה שיש משטרה לפניה, היא ניסתה בכוח להתברג בחזרה במסלול החוקי תוך סטייה פתאומית ממסלול התחבורה הציבורית.