להב ואח' נ' בריסל איירליינס אן וי

1.בפניי תביעה שעניינה פיצוי בגין איחור בקבלת כבודה במהלך תובלה אווירית בינלאומית. עפ"י כתב התביעה, התובעים עותרים, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת (להלן: "הנתבעת" "או החברה") סך של 7,845 ₪ בגין החזר עלות מוצרים אותם רכשו, לטענתם, בשל האיחור בהגעת כבודתם, וכן פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה להם בשל האיחור בהגעת הכבודה.

רקע וטענות הצדדים

2.התובעים טסו ביום 10.6.16 מישראל לארה"ב דרך בריסל במטוס הנתבעת. כשהגיעו לניו יורק, התברר, כי מזוודותיהם שנשלחו מתל אביב לא הגיעו ליעדן.

3.לטענת התובעים, הם נאלצו לקנות פריטים הכרחיים רבים בעלות ניכרת ובכך נגרם להם נזק. כן טענו התובעים, כי בהגיעם לניו יורק יצר עימם נציג מהחברת בריסל איירליינס השאיר אצלם מספר טלפון ליצירת קשר עם שירות הלקוחות בניו –יורק של החברה. ואולם, למרבה אכזבתם של התובעים, כל ניסיונותיהם ליצור קשר עם נציגות החברה בניו יורק עלו בתוהו ואיש לא ענה לפניותיהם.

4.ביום 12.6.16 בשעה 1830 בערב קיבלו התובעים את המזוודות. התובעים טוענים כי ניסו ליצור קשר עם נציג החברה בישראל, אך לא זכו ליחס הולם ושמכך גמלה בליבם החלטה להגיש תביעה זו.

5.לטענת הנתבעת, ביום 10.6.16 אירעה בשדה התעופה בבריסל הפסקת חשמל ועל כן נוצרה אנדרלמוסיה, בעקבותיה לא נשלחו המזוודות יחד עם הנוסעים. לטענתה, הטענת ופריקת המזוודות בשדה התעופה אינה באחריות החברה, אלא באחריות רשות שדה התעופה בבריסל, ומשכך החברה פטורה מאחריות.

6.כן נטען, ע"י הנתבעת, כי אין כל שחר לטענת התובעים לפיה יש לפצותם בגין המוצרים שרכשו.

7.החברה העלתה טענה מקדמית ולפיה סעיף 31(2) לאמנת מונטריאול קובע כי במקרה של איחור בהגעת הכבודה, חייב הנשגר להגיש תלונה בכתב, ובאם לא עשה כן, לא תישמע כל תביעה בעניין זה כנגד המוביל.