ברוכים ואח' נ' אלואל - חברה לבניין בע"מ

התובע הגיש תביעה כספית בגין ליקוי בנייה שנקבעו בפסק בורר שניתן בין הצדדים, בו חויבה הנתבעת לשלם בנוסף סך 38,500 ₪ בגין הליקויים.

לטענת התובע, הנתבעת הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, והדבר נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והתובע קיבל את המלצת בית המשפט שפסק הדין יישאר על כנו בכל הנוגע לרשימת הליקויים, אולם הנתבעת לא ביצעה את התיקונים, אלא אך ורק תיקונים קטנים, בטענה שהתובע שיפץ את הדירה ותיקן חלק מהתיקונים בזמן השיפוץ.

התובע טוען כי הנתבעת מתנערת מלקיים את חלקה כפי שפסק בית המשפט המחוזי בפסק הבורר, ועל כן ביקש לחייבה בסכום המירבי בגבולות בית המשפט בתביעות קטנות.

הנתבעת טענה כי ביום 11/02/08, נחתם הסכם למכירת הדירה לתובעים, בו נכללה תניית בוררות, והדירה נמסרה לחזקת התובעים ביום 23/09/09, אולם חרף תניית הבוררות הגישו התובעים לבית משפט שלום במסגרת תיק אזרחי 29069-01-13, תביעה כספית בגין ליקויים שנתגלו לטענתם בדירה, והנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת קיומה של תניית בוררות.

ביום 01/03/16, ניתן פסק הבוררות במסגרתו מנה הבורר מספר ליקויים, וקבע פיצוי כספי, אותו חייב את הנתבעת לשלם לתובעים.

הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות בטענה של חריגה מסמכות, ובבית המשפט המחוזי, נקבע כי פסק הבוררות יישאר על כנו בכל הנוגע לרשימת הליקויים, בעוד שהפיצוי הכספי של פסק הבוררות יבוטל.

הנתבעת טוענת כי תיקנה את כל הליקויים על פי פסק הבורר, אולם התובעים ביצעו שינויים פנימיים וחיצוניים משמעותיים, אשר ייתרו או לא אפשרו ביצוע חלק מהתיקונים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, עולה כי דין התביעה להידחות.

לעניין ביצוע התיקונים, טען התובע כי נכון להיום איננו מעוניין שהנתבעת תבצע תיקונים כלשהם.