ת"ק 14421-09-16 דיגמי ואח' נ' כלל חברה לבטוח בע"מ

בפניי תביעה קטנה של מבוטחים כנגד חברת ביטוח על סך 18,421 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, עוגמת נפש והפסד ימי עבודה. הבסיס הנטען לתביעה הינו שהנתבעת לא שיפתה באופן מלא את התובעים בגין הוצאות שהוציאו לתיקוני נזקים שנגרמו לביתם עקב פגעי מזג האוויר. כעולה מכתבי הטענות, התיקונים שבמחלוקת מתייחסים לפרגולה וכן לרצפת הסלון.

לטענת התובעים, התיקונים בוצעו על ידם לאחר ביקור שמאי מטעם הנתבעת שבפניו הציגו נזקיהם, ובעקבות שיחה טלפונית מאוחרת יותר (לאחר שקבלו הצעות תיקון) שבה אישר השמאי לתקן, ללא כל הסתייגות. רק לאחר התיקונים התברר להם כי הנתבעת מסרבת לשלם את מלוא הוצאות התיקונים, וזאת בהסתמך על חוות דעת השמאי בעקבות הביקור שערך, חוות דעת שלא היתה קודם לכן בידיעת התובעים. בנוסף, נטען על ידי התובעים כי תוך כדי תיקון רצפת הסלון התברר כי נזקיהם גדולים משנראה היה בבדיקה ראשונית, אך הנתבעת סרבה לשפותם בגין ההוצאות הלא צפויות.

לטענת הנתבעת, לאור הערכת הנזקים, היה מקום לתקן רק את מחצית הפרגולה ולא את כולה, וזה מה שאישר השמאי לנתבעים. משכך, אין היא מחויבת בשיפוי ההפרש בין ההוצאות לתיקון כלל הפרגולה לבין הערכת תיקון מחציתה, אותה שילמה. באשר לתיקון רצפת הסלון, אף כאן הסכום ששולם תואם לטענת הנתבעת את הערכת השמאי ובהתאם לכך את נזקיהם בפועל של התובעים.

לעניין הפרגולה, בעדותו בבית המשפט כבר מסר התובע כי השמאי כן הסתייג מהצעות המחיר שהציג לו התובע לתיקון הפרגולה, אולם זאת רק לגבי הצורך בתיקון שלד הפרגולה המהווה 4 עמודי עץ. התובע הסביר כי בכל זאת בחר לתקן את כלל הפרגולה עקב דרישות בטיחותיות מצד המשטרה, ומשבעלי מקצוע אליהם פנו סרבו לבצע תיקון חלקי. עם זאת כנספח לכתב התביעה אף צירף מכתב מבעל המקצוע שתיקן את הפרגולה, אשר הבהיר כי ניתן היה לתקן את הפרגולה באופן של השארת השלד הקיים, אך תוך חיזוקו, דבר שהיה מביא להוזלת התיקון ב- 3850 ₪. בנסיבות אלה מסר כי אינו תובע את ההפרש המלא בין מה ששילם עבור תיקון הפרגולה לבין מה שקיבל עבור תיקון זה מהנתבעת, ומפחית מהפרש זה את אותו סך 3850 ₪. עם זאת בהגשת הסיכומים בכתב נשכח על ידו עניין זה עת הובא בחשבון מלוא הסכום ששלים עבור תיקון הפרגולה.

עדותו של השמאי לעניין זה היתה כללית מאד, ולא ניתן היה לקבל ממנו מענה ברור לשאלה מה היתה בדיוק הסתייגותו מהצעות התיקון של הפרגולה שהביא בפניו התובע. השמאי הפנה לעניין זה לכך שהערכת הנזקים הכתובה היתה למחצית הפרגולה, וכאשר נאמר בחלק אחר של ההערכה הכתובה שהפרגולה ניזוקה במלואה, הדבר הינו בגדר טעות. הוא הדגיש שהבהיר לתובע שיש לתקן בכדי להחזיר המצב לקדמותו, אך תרגום עקרון זה לאמירה פרטנית בדבר מה אמר לתובע לתקן ומה לא, בוודאי על רקע אי האחידות בהערכה הכתובה, לא ניתן היה לקבל מעדותו.

במצב דברים זה, לא ניתן לשלול את דברי התובע בעדותו לפיהם ההסתייגות היחידה של השמאי ביחס לפרגולה התבטאה בכך שאמר שצריך להשאיר את השלד של העמודים. אמנם התובע לא היה עקבי בעניין זה עם כתב התביעה (שם כזכור לא פורטה כל הסתייגות), אך התרשמתי מעריכת כתב התביעה ומעדות התובע כי אי העקביות נובע מקשיים סובייקטיבים שלו להביא פירוט דברים סדור (כפי שעלה אף באופן ברור לגבי ניסיונו בדיון להציג לי את חישוב הנזקים), ולא מחוסר מהימנות.

אשר על כן, יש לקבוע עובדתית כי השמאי אישר לתובע לתקן את הפרגולה בהתאם להצעת המחיר שקיבל, למעט החלפת העמודים. כאשר התובע (בעדותו אם כי לא בסיכומיו) מכיר בכך שבדיעבד היה עליו לחזק את העמודים ולא להחליפם, באופן שהיה מוזיל את התיקון בסך של 3850 ₪, התוצאה הינה שיש התאמה להוראות השמאי. מכיוון שהמנגנון שקבעה הנתבעת בדבר שיפוי על הוצאות לתיקונים הינו בהתאם להוראות השמאי, יש בהתאמה זו בכדי לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום שלא שילמה בהקשר זה.

כך, כאשר הסכום ששולם בפועל על ידי התובעים לבעל המקצוע לעניין הפרגולה הינו 22,125 ₪ (כנסמך על חשבוניות שצירפו), ויש לקזז מסכום זה את אותו סך של 3,850 ₪, יוצא שההוצאות של התובעים שבהם יש להכיר לעניין תיקון הפרגולה הינן 18,275 ₪. הסכום ששולם על ידי הנתבעת לעניין הפרגולה הינו 11,934 ₪ (בהתאם לסיכומי התובעים והערכת השמאי שלדברי הנתבעת תאמה את תשלומה). יוצא איפה שעל הנתבעת לשם לתובעים לעניין הפרגולה עוד 6,341 ₪.

באשר לנזקים לרצפת הסלון, כאן מצויים אנו במצב הפוך לקודם. משמע, השמאי אישר הצעת מחיר לתיקון מסויים, ובהתאם לכך שילמה חברת הביטוח, אולם התובעים ביצעו תיקון נרחב יותר, באופן חורג מהוראות השמאי, ומשכך קיים קושי להתבסס על אותו מנגנון לחיוב הנתבעת בתשלום.