ת"ק 14398-04-15 בן ציון נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

לפני תביעה כספית מכח פוליסת ביטוח במסגרתה נטעם על ידי התובע כי הנתבעת, אצלה ביטח את דירתו ותכולתה, פיצתה אותו בחסר לאחר אירוע פריצה.

התובע העיד ועל כך אין חולק, כי הוא ביטח את דירתו ותכולתה אצל הנתבעת וביום 30.5.13 נפרצה דירתו ונגנבה תכולה יקרת ערך, הכוללת, בין היתר, תכשיטי זהב ויהלומים.

נוכח האירוע האמור לעיל, פנה התובע לנתבעת, אשר ביטחה אותו ולטענתו, היא חבה לו עדיין סכום של כ- 30,000 ₪. בעדותו בעל פה, במהלך הדיון, העיד התובע והסביר כי כאשר גילה את הפריצה, היה נסער ולא זכר את מלוא התכולה, שנגנבה. רק כעבור מס' ימים, כאשר ערך רשימה מסודרת, הבין ששכח למסור לנתבעת פרטים של תכשיטי זהב ויהלומים נוספים שנגנבו ואת שווים הוא אומד ב- 30,000 ₪.

יצוין כי האמור לעיל לא פורט בכתב התביעה, למעט טענה כללית, כי הנתבעת לא שילמה את מלוא תגמולי הביטוח.

מטעם הנתבעת העיד השמאי, אשר קיבל את רשימת התכולה המקורית. השמאי העיד כי על פי פוליסת הביטוח שהונפקה לתובע, הוא זכאי להשבה של 2% משווי של כל פריט, עד לסכום של כ- 17,000 ₪, שזוהי תקרת הפוליסה.

עוד העיד השמאי, כי נוכח ריבוי התכולה שנגנבה, שילמה הנתבעת לתובע את סכום הביטוח עד לתקרת הביטוח. כלומר, גם אם היה התובע מונה את אותם פריטים ברשימה המקורית, לא היה זכאי לתמורה נוספת.

עם כל הצער וההבנה לעוגמת הנפש ומפח הנפש, שהם מנת חלקו של התובע, אין אלא לדחות את התביעה. התובע לא הוכיח את שווי הפריטים, שלטענתו שכח לרשום ברשימת התכולה. הוא העיד רק במהלך הדיון, ששכח לרשום פרטי תכולה, בעוד שכתב התביעה היה כללי לחלוטין.

מאידך, השמאי הסביר, על סמך פוליסת הביטוח, כי בין כך ובין כך, קיבל התובע את מלוא התמורה המירבית האפשרית, על פי הפוליסה שהונפקה לו.

בכתב התביעה העלה התובע טענות נוספות נגד סוכן הביטוח. אולם, סוכן הביטוח לא נתבע ועל כן בית המשפט אינו רשאי להידרש לטענות אלה.