ת"ק 1399-07-13 כהן נ' עיריית עכו - מחלקה משפטית

ביום 30.10.11 נרשם לתובע דו"ח חניה ע"ס 100 ₪. משלא שולם הדו"ח הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק שלו. בשלב זה נוספו לסכום הקנס תוספות פיגורים והוצאות גבייה ובסה"כ עמד החוב על סך 325.50 ש"ח (להלן- החוב הראשון). בהמשך שולם סכום החוב, אולם חרף כל זאת שלחה הנתבעת מעקלים לביתו של התובע. התובע נדרש, אפוא, לשלם שוב את סכום החוב, אשר עד מועד זה התווספו לו הוצאות גביה נוספות ועמד כבר על סך של 1,062 ש"ח (להלן- החוב השני). מכאן תביעה זו, במסגרתה עותר התובע לפיצוי בגין ביצוע עיקול בביתו, חרף היעדרו של חוב. עוד טוען התובע כי סכום החוב השני, ששולם שלא לצורך, לא הוחזר לו עד היום.

התובע מלין עוד על עצם רישום הדו"ח, אולם אציין כבר עתה שנושא זה אינו יכול להוות מושא לתביעה אזרחית, שהרי "אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי" (ע"א 8080/99 נפתלי וקס נ' עיריית ת"א (5.12.05)).

התובע מלין עוד על כך שלחוב נוספה תוספת פיגורים, אולם אף בנושא זה אין בכוונתי להכריע, שכן מדובר בתוספת פיגורים המתווספת לקנס על פי הוראות סעיף 67 לחוק העונשין. נושא זה נתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים ואין מקום לאפשר תקיפה עקיפה באמצעות תביעה אזרחית, לאחר שהתובע נמנע מלפנות לערכאה המוסמכת בעניין. אציין עוד כי התובע מלין אף על כך שסכום הקנס תפח מסכום של 150 ש"ח (היינו הסכום המקורי בתוספת 50% בגין תוספת פיגורים) לכדי סך של 325.50 ש"ח. בעניין זה הפנתה הנתבעת להוצאות גבייה שנוספו לחוב (ראה נספח ג' לתגובתה מיום 8.7.14) ובהעדר טענה סדורה בדבר חוסר סבירותו של סכום זה, לא ראיתי להידרש לטענה כללית בנושא.

סיכומו של דבר, החוב הראשון נדרש כדין. השאלה היא האם ההליכים שבוצעו לאחריו, בוצעו כדין.

הנתבעת מודה כי ביצעה עיקול בביתו של התובע חרף שהחוב הראשון שולם עוד קודם לכן, אולם טוענת שלא ידעה על אודות התשלום במועד זה. בעניין זה משליכה היא את האחריות על התובע, שכן לטענתה הסכום שולם באמצעות העברה בנקאית יזומה של התובע. לשיטתה במצב זה היה על התובע ליידע אותה על ביצוע התשלום, דבר שלא עשה. ביחס לחוב השני מסכימה הנתבעת שהוא נגבה שלא לצורך, אך טוענת שהשיבה את הסכום לתובע במלואו.

מעיון במסמכים שהוצגו עולה התמונה הבאה. ביום 31.3.13 הוטל עיקול בחשבון הבנק של התובע בבנק לאומי (הצו התקבל לפי הרשום ביום 2.4.13). ביום 21.4.13 נתקבלה בבנק דרישה להעברת הכספים (היינו מימוש עיקול) ואלו הועברו לידי הנתבעת ביום 23.5.13. בין לבין פעלה הנתבעת אף במסלול מקביל – עיקול מיטלטלין ותפיסתם – על פי צו מיום 14.5.13 שהוציא הממונה על הגביה אצל הנתבעת מכוח סמכותו עפ"י פקודת המיסים (גביה). ביום 12.6.13 הגיעו הגובים לביתו של התובע, אשר שילם להם את הסכום שדרשו ממנו – 1,062 ש"ח, תוך מחאה לפיה הסכום המקורי (325.5ש"ח) שולם כבר במסגרת עיקול.