ביטון נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה על סך של 7,253 ₪, שעילתה נזק שנגרם לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים.

אין חולק כי ביום 23.6.15, בחניון התחתון של מתחם פרץ סנטר במגדל העמק, (להלן: "המתחם"), בזמן שרכב הנתבע 2 בלם והתחיל להיכנס לכיוון חניה פנויה בה ביקש להחנות את רכבו, התנגש בו רכבה של התובעת אשר נסע מאחוריו.

הצדדים חלוקים בשתי שאלות: הראשונה מי מבין שני הנהגים גרם לתאונה, והשנייה אם הנזק שנגרם לרכב התובעת נגרם כתוצאה מהתאונה דנן. לעניין זה הובאו שתי גרסאות סותרות: הגברת בת אל ביטון, אחותה של התובעת ומי שנהגה ברכבה בעת התאונה, (להלן: "הנהגת"), אמרה באלו המילים: " הוא היה לפניי מרחק של מטר וחצי, עצרתי כי ראיתי אותו עוצר, ואז נדלקו אורות של רברס, לא זוכרת את סוג הרכב שלו, הייתה ניידת משטרה שראתה את כל האירוע. ברגע שראיתי את אורות הרוורס, אני צפרתי, הוא חזר מהר, נתן גז חזק שאפילו ברגע צפירה הספקתי לעצור, אני ראיתי שהוא עוצר, לא הבנתי מה הוא רוצה לעשות, הוא רצה להיכנס חנייה שהיו ריקות כפי שסימנתי...". בהמשך עדותה הוסיפה: "ראיתי את האורות, ושמעתי בום, צפרתי וזה היה מאוחר מדיי". הנתבע 2 הציג גרסה שונה ואלו מילותיו: " רציתי להיכנס לחנייה מצד שמאל, יש לי חיישני רברס ומצלמת רברס, אני עצרתי לצורך הרברס, כדי להיכנס לחנייה, חצי מטר, ולפני שהספקתי לנסוע אחורנית היא נכנסה ברכבי, והגיעה עם יד על צופר ונכנסה בי, כתוצאה מהפגיעה לא נגרם לרכבי שום נזק".

לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והתרשמתי מהראיות שהוצגו בפניי – ולא בלי התלבטות – החלטתי לדחות את התביעה.

מצד אחד הנתבע היה נכון לשלם עבור נזק אשר נגרם ללוחית הזיהוי של רכב התובעת בסמוך לאחר האירוע, ובכך יש לראות סוג של ראשית הודיה לחובתו לתאונה, יחד עם זאת בראיות התביעה מצאתי בקיעים רבים:

הנהגת התקשתה להצביע על הנזק הספציפי שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה – תחילה ציינה כי הנזק היה באזור לוחית הרישוי, ובהמשך, עת הציג בפניה נציג הנתבעת 1 שתי תמונות אשר מתעדות נזקים שונים בצד הקדמי של רכב התובעת, לרבות בפניה הקדמית ימנית, סדק בפגוש מתחת לפנס הימני שהוא בעצמו שבור, ושאל אותה אם נזקים אלו נגרמו כתוצאה מהתאונה התקשתה הנהגת להשיב וענתה כי אין לה מושג והיא לא יודעת אם זה קשור לתאונה אם לאו. לאור גרסתה זו של הנהגת, לא ניתן היה לקבוע איזה נזק נגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

גם דו"ח השמאי אשר צורף לכתב התביעה לא יכל לחזק את גרסת התובעת, עת נבדק הרכב על פי דו"ח זה כשנתיים לאחר התאונה. את הפגם הזה ניסתה התובעת לרפא דרך הגשת מסמך "הערכת מחיר" ממוסך רעים אשר עניינו הצעה לתיקון רכב התובעת מיום 12.7.2015, כ 20 ימים לאחר התאונה. במסמך זה ת/4 ניתנה הצעה לתקן את המגן הקדמי של הרכב, את הפגוש הקדמי ואת לוחית הרישוי, יחד עם זאת ובהעדר ראיה חותכת מטעם הנהגת איזה חלק ברכב התובעת ניזוק כתוצאה מהתאונה, גם במסמך כללי זה כדי להצביע על קיום קשר סיבתי בין הנזקים ברכב התובעת לתאונה.

יצוין כי את תביעתה בגין התאונה הגישה התובעת בשיהוי רב, של למעלה משנתיים וחצי לאחר קרות התאונה, וכשלטענתה הנזקים ברכב טרם תוקנו.

כפי שהובא לעיל, קשה היה עד בלתי אפשרי להצביע על מוקד הנזק ברכב התובעת, כשהרכב צולם מיד לאחר התאונה על ידי הנתבע (ראה נ 1, 2 ו-3 והתייחסות הנהגת לנזקים המתועדים בתמונות אלו) ושם תועדו נזקים באזורים שונים בחלק הקדמי של הרכב, חלקם בחלק הקדמי סמוך ללוחית הרישוי, חלקם בחלק השמאלי וחלקם בצד הימני של הרכב לרבות פנס שבור. המקבץ של מכלול נזקים אלו אינו יכול להיגרם כולו כתוצאה מהתאונה, גם אם אקבל את גרסת הנהגת לעניין אופן קרות התאונה – כך שנזקים שנגרמו לצד הימני לרבות בפנס לא יכולים להיות מלווים בנזקים בצד השמאלי של אותו רכב וכתוצאה מאותה פגיעה אחת ויחידה מאותה תאונה.

יחד עם זאת ברכבו של הנתבע תועדה הפגיעה בזמן התאונה דווקא על ידי תמונה אשר צילמה הנהגת ובמכשיר הטלפון הסלולארי שלה והוצגה לביהמ"ש במעמד הדיון - שם נראה עיקום פח בצד השמאלי מתחת ללוחית הרישוי האחורית של הרכב. מוקד הנזק ברכב הנתבע יכול להשתלב עם שתי הגרסאוץ בנוגע לאופן קרות התאונה, משכך אין בו כדי לחזק את אחת הגרסאות ולהעדיפה על פני הגרסה השנייה.