ת"ק 1356-08-15 אלינור נ' סורוקין ואח'

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 17.2.15 בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת הנהג ברכב התובעת, מר זוהר פלשר, הינה:

הייתי במשרד הפנים בהרצליה. כשסיימתי את עיסוקיי, ירדתי למטה לחניון שחניתי בו את הרכב.

נסעתי לכיוון היציאה. הנתבע 1 עמד במסלול היציאה של החניון. עמדתי בערך 2-3 מטר מאחוריו כשלפתע הוא נסע אחורה. ניסיתי עוד לסטות שמאלה כדי שהוא לא יפגע בי, צפצפתי כמובן ואז כבר היתה ההתנגשות. אני יודע שהוא נסע לאחור כי הייתי מאחוריו והוא נכנס להילוך אחורי וניסיתי לברוח ממנו שמאלה, אבל זה היה מאוחר מדי. הוא היה במסלול היציאה של החניון וחסם מישהו שרצה לצאת וזאת הסיבה שהוא לקח אחורנית. הרכב אצלי נפגע בצד ימין בכנף. יש לי סרטון וידאו מאותו יום וצירפתי לו תמלול. אני מציג את הסרטון שצילמתי מיד לאחר המקרה.

גרסת הנתבע 1:

יש לי ניסיון בנהיגה 46 שנה. אני בעל רכב בישראל 24 שנים ואף פעם לא עשיתי תאונה. אשתי אישה נכה בשיעור 100 אחוז, יש לה תעודה. בכל יום שלישי אנחנו באים לשטח הזה כדי לקנות מזון בחנות מגה בעיר. זה באותו בניין של משרד הפנים. גם ביום הזה הגענו לשם, אני עשיתי סיבוב של החנייה, לא היה מקום פנוי בשביל לנפות את הרכב. אני מכיר את המקום הזה 15 שנה, אנו פעם בשבוע מגיעים לשם. כל 3-4 דקות מישהו יוצא משם ואז אני עצרתי בצד שמאל, הכי קרוב למכוניות שיש שם בשביל ששמאלה יהיה מקום למעבר. מדדתי את המרחק, יש 4 מטר. נתתי לאשתי לצאת לחנות לקחת סחורה וחיכיתי. סגרתי את המנוע, הרמתי את הבלם יד ושמעתי מוזיקה. הסתכלתי שלפי חוק יש לי 5 דקות. החוק אומר לעמוד ככה כדי לקחת את הסחורה. לא עברו 5 דקות, שמעתי מאחורה צפצוף של רכב. הסתכלתי במראה וגיליתי שהגיע רכב נכה עם תג נכה. ראיתי במראה האחורית את התג נכה שלו בחלון הקדמי. יש שם שתי חניות לנכה. חנייה אחת היתה פנויה. אין לי תג נכה ולכן לא נכנסתי עם הרכב. הנכה שבא כן יכול לעבור אותי ולהכנס אבל חשבתי שהנכה נהג לא טוב אז הדלקתי את הרכב וזזתי קדימה עד רחוב סוקולוב. ברחוב סוקולוב אני עצרתי והסתכלתי במראה האחורית איך הוא נכנס לחניית נכה, איך הוא סגר את הרכב, איך הוא הדליק אזעקה שלו. רק אחר כך הסתכלתי שאין אף אחד במעבר, אין אף אחד מאחורה בשטח הזה. אני זזתי לאט לאט אחורה. עברתי 5 מטר בלי שום דבר, בלי תאונות ופתאום אני שומע צפצוף נמוך נמוך מצד ימין, זה כמו ברחוב הדר. אני מיד עצרתי. הסתכלתי במראות ועשיתי תנועות עם הראש לצדדים לוודא שאין אף אחד. המשכתי לנסוע במהירות יותר נמוכה מקודם. אחרי 2-3 שניות היה אותו צפצוף, שוב הסתכלתי לצדדים וראיתי שאין אף אחד, זה היה מוזר לי. חיכיתי 3 שניות ושוב זזתי אחורה. בפעם השלישית התחלתי להתרגז, סגרתי מנוע, הרמתי את בלם היד, עצרתי ורציתי לצאת ולבדוק מי מצפצף לי כי זה מוזר מאוד, שלוש פעמים הוא צפצף. אני פתחתי ידנית את הדלת ובאותו רגע הרגשתי שהמכונית שלי קיבלה מכה קלה. כשעמדתי קיבלתי את המכה. זאת תאונה לא רגילה. הוא עבר על החוק ורצה לגרום לתאונה כדי שהאשם יהיה איש אחר.

לאחר בחינת העדויות מצאתי לדחות את גרסתו של הנתבע כאילו היה בעמידה ונפגע בעת שעמד. שכן אם אכן עמד ולאור טענתו כי ישנו מרווח בינו לבין כלי הרכב האחרים החונים בטור שמשמאלו של כ – 4 מטר, הרי שאז יכול היה נהג רכב התובעת לעבור על נקלה במרווח זה ולא להפגע מרכב עומד. בנוסף, טען הנתבע כי שמע צפצוף של רכב התובעת מאחוריו. אם אכן עמד ללא תנועה הרי שנהג רכב התובעת מבחין בו עומד ובמקרה כזה אין כל צורך שהוא יצפור לו אלא פשוט יעבור לידו, כאשר יש מרווח גדול למעבר, כפי גרסת הנתבע עצמו. לפיכך, נראה כי נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה כי היא התרחשה בעוד רכב הנתבע נוסע לאחור ואינו מבחין כנדרש ברכב התובעת.

כידוע על מי שנוהג לאחור לוודא כי ניתן לעשות זאת בבטחה ובאופן שהנסיעה לאחור לא תגרום נזק לכי רכב אחרים. ואכן, בתמלול שיחה בין הנהגים שהוגש לבית המשפט (בית המשפט גם צפה בסרטון המתומלל) נשאל הנתבע מודע כאשר נסע לאחור לא הסתכל בראי והוא השיב כי הסתכל ככל הנראה "..עליו.." (ככל הנראה רכב אחר). הוא אמר גם כי לא שמע את רכב התובעת צופר לו, למרות שבעדותו תיאר כי שמע מספר פעמים צפירות. נראה כי יש להעדיף את דברי הנתבע שלא שמע צפירות כפי שהם באים לידי ביטוי בסרט שהוצג ובתמליל שכן הם מתארים אמירה ספונטנית מיד לאחר המקרה כך שאמינות הדברים גבוהה. מכאן, שנראה לי הנתבע אכן לא שמע את רכב התובעת צופר לו ולכן המשיך בנסיעה לאחור ופגע בו.

לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 11,931 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (2.8.15) בתוספת החזר אגרה בסך 120 ₪.