ת"ק 13325-09-16 בן חיים ואח' נ' קומיסיונר ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 2.6.16.

לטענת התובע בכתב התביעה, ישב ברכבו, אשר היה בעצירה מוחלטת ובמנוע דומם בחניה בצד הכביש, כאשר הדלת לצד מושב הנהג ברכב פתוחה כ- 15 ס"מ. לטענתו, נהגת רכב הנתבעים סטתה עם רכבה לעבר רכבו ופגעה בדלת. התובע עותר לחייב הנתבעים לפצותו בגין הנזק שנגרם לרכבו.

מנגד, נטען בכתב ההגנה כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב התובע. נטען כי בעת שהנתבעת 1 נסעה עם רכבה בכביש כדין, פתח התובע את דלת רכבו שלא כדין וגרם לקרות התאונה.

מאחר והרכב הינו בבעלות הנתבעת 2, חב' אלבר, הוגש מטעמה כתב תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכב, נזקים שנאמדו על ידה בסך של 31,036 ₪.

דיון והכרעה:

הנטל להוכחת התביעה מוטל על כתפי התובע מכח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 1.

התובע חזר בעדותו וטען כי ישב בתוך הרכב בחניה כאשר דלת הרכב פתוחה כ- 15 עד 20 ס"מ. עוד העיד כי הכביש בו אירעה התאונה הינו רחב דיו, על אף שחונים בו רכבים משני צידי הכביש, אלא שהנתבעת 1 נצמדה לרכבו.

מנגד, העידה הנתבעת 1 כי היא מתגוררת באזור מזה 20 שנה וכי מדובר בכביש צר בו חונות מכוניות משיני צידי הכביש. עוד העידה כי הבחינה כי התובע פותח את הדלת רק כאשר רכבה היה בסמוך לרכב התובע ומבלי שהיתה לה אשפרות למנוע את התאונה.

גרסת הנתבעת 1 היתה גרסה ברורה, אחידה ומהימנה עלי. מעבר לכך, מעיון בתמונות הכביש בו אירעה התאונה הרי שאכן מדובר בכביש צר בו חונות מכוניות משני צידי הכביש כאשר נותר מעבר לרכב אחד בלבד.

טענת התובע לפיה רכב הנתבעת סטה לעבר רכבו, כלל לא הוכחה ואף אינה הגיונית בנסיבות העניין.