שכנאי נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ

1.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי בתאריך 21/12/2015 התרחשה תאונת דרכים בה נפגע רכב התובע על ידי אוטובוס הנתבעת. כנגד נהג רכב הנתבעת נטען כי ביצע עקיפה מימין וסטה לנתיב נסיעתו של רכב התובע, תוך כדי פגיעה בצדו הימני ודחיקתו לאי התנועה משמאל. התובע תמך נזקיו בחוות דעת שמאי מטעמו שהעריך את נזקי התובע.

2.לטענת הנתבעת, לא היה כל מגע בין אוטובוס הנתבעת לרכב התובע. באם היה מגע, הייתה זו פגיעה של רכב התובע באוטובוס, שהרי לא היה לו צורך לסטות מנתיב נסיעתו. כמו כן, לא פנו לנהג האוטובוס ליידע אותו בדבר התאונה למרות שבדרכו תחנות עצירה רבות.

דיון והכרעה

3.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בתמונות שצורפו לתיק ושהוצגו בפניי, מצאתי לנכון לאמץ ולהעדיף את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה ולהטיל את האחריות להתרחשותה על כתפי נהג אוטובוס הנתבעת. כל זאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

4. בעדותה של נהגת רכב התובע בפניי, ציינה היא כי אוטובוס הנתבעת הוא זה שפגע ברכבה תוך עקיפה וסטיה מימין. עדותה זו נמצאה אמינה ומהימנה עליי וזו אף גובתה בצילומים ממכשיר הטלפון הסלולרי שהיה ברשותה בשעת התאונה, מהם ניתן להבחין באוטובוס הנתבעת עת המשיך בנסיעתו לאחר הפגיעה הנטענת. הצילומים המאוחרים יותר של מוקדי הנזק, מתיישבים גם הם עם טענותיה של נהג רכבת התובע לנזקים שנגרמו לרכבו. חקירתה הנגדית רק חיזקה את אמינות גרסתה ולא פגמה כהוא זה במהימנותה.

5.לעומתה, הייתה עדות נהג אוטובוס הנתבעת שכל כולה הכחשה סתמית של התאונה. אלא שזה לא ידע להתמודד עם טענות נהגת רכב התובע לנזקים שנגרמו לרכבה ובמיוחד אין הדבר הגיוני כי זה לא הבחין בתאונה ובפגיעה ברכב התובע כפי שעלה מחוות דעת השמאי והתמונות המדגימות את הנזקים. גם אם כך הוא הדבר אין בכך לשלול את עובדת פגיעתו ברכב התובע כפי שהוכחה בפני. עיון בתמונות המדוברות מעלה כי נזקי רכב התובע מסתברים מפגיעת חלקו האחורי של האוטובוס בצדו הימני הקדמי של רכב התובע וכל זאת מוביל למסקנה האחת לפיה היה זה נהג רכב הנתבעת שהתרשל עת סטה מנתיבו בעת יציאה מתחנת אוטובוס שהיתה מימין לרכב התובעת אל נתיב נסיעתה מבלי להבחין בה ובחוסר זהירות, וגרם בכך לקרות התאונה.

מסקנה

6.לאור האמור לעיל, מצאתי כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו, ולפיכך, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על כתפי נהג אוטובוס הנתבעת במלואה. העובדה כי הנזק לא תוקן, אין בה כדי לפגום באופן הוכחת יסוד הנזק הנתבע, שהרי אין כל חובה על התובע לתקן את הנזק ודי בחוות דעת השמאי כדי להוכיחם, הן לעניין מרכיב תיחום הנזק והן לעניין שיעור הפיצויים. נזקים אלה, כמתואר בחוות דעת השמאי, לא נסתרו, ועל כן, הנני מקבלם במלואם.

7.המסקנה היא שהנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסכום נזקיו בסך של 7,493 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5/1/17 ועד לתשלום בפועל, אגרת בית משפט בסך של 75 ₪ והוצאות בטלת עדת התובע בסך של 300 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.