ת"ק 12938-04-17 צברי נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה באישון לילה בכיכר תנועה במזכרת בתיה, בו יש נתיב נסיעה אחד, אולם רחב למדי. לטענת התובע, הוא נסע בכיכר לאט בצד ימין, כאשר הנתבעת 2 ("הנתבעת") עקפה אותו לפתע משמאל, "חתכה" אותו והתחככה ברכבו בפינה השמאלית קדמית. רכב הנתבעת נפגע החל מהכנף הימנית קדמית ולכל אורך צד ימין. הנתבעת טוענת כי כשנכנסה לכיכר היא הבחינה במכונית עומדת בצד ימין. מכיוון שהנתיב רחב היא עקפה את המכונית מצד שמאל, כאשר התובע החל לפתע בנסיעה ופגע בה.

3.בדיון הראשון שהתקיים בתיק טענה הנתבעת, כי ידידה של התובע שהגיעה למקום לאחר התאונה ושגרה בסמוך אמרה לה כי התובע היה אצלה לפני כן. טענה זו הועלתה כתמיכה לטענה כי קודם התאונה היה רכב התובע בחניה בכיכר. התובע הכחיש זאת וטען כי כלל לא היה אצל אותה ידידה באותו יום. לאור הטענות האמורות, נקבע דיון נוסף והתובע התבקש להביא את אותה ידידה לעדות. הידידה, גב' נופר דאוס, אכן הגיעה ואישרה בעדותה את טענות התובע.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש לחלק את האחריות לתאונה כך שהאחריות תתחלק בין הצדדים שווה בשווה.

5.המחלוקת העיקרית בתיק היא האם התובע היה בחניה לצד הכיכר בעת שהנתבעת חלפה על פניו, או שהוא היה בנסיעה איטית בצד ימין. אין כל סיבה להניח שהתובע חנה בכיכר, אלא אם כן הוא ביקר אצל ידידתו באותו יום. הידידה העידה כי הוא לא היה אצלה, ועדות זו לא נסתרה. זאת ועוד, הידידה העידה כי הגם שאנשים נוהגים לחנות בכיכר בלילה, למי שמגיע אליה יש חניה ליד ביתה. גם התובע העיד כי כשהוא מגיע אליה הוא חונה ליד ביתה. נציג הנתבעות טען כי התובע והידידה תיאמו גרסה זו, אולם יש לשים לב כי התובע אמר זאת גם בדיון הקודם. הנתבעת העידה אמנם כי הידידה אמרה שהתובע היה אצלה באותו יום, אולם הגם שעדותה של הנתבעת הייתה אמינה אין זה מן הנמנע כי בהמולה ששררה במקום לאחר התאונה הדברים לא נקלטו באופן מדויק.

6.הנה כי כן, בכל הנוגע לשאלה האם רכב התובע היה בחניה או בנסיעה, אני מקבל את גרסת התובע. עם זאת, אין בידי לקבל את טענת התובע כי הנתבעת "חתכה" אותו, ומקובלת עלי טענתה של הנתבעת כי היא עקפה את רכב התובע ובמהלך העקיפה הוא סטה לכיוונה. בהינתן שהנתבעת הבחינה ברכב התובע, אין שום סיבה להניח כי היא "חתכה" לכיוונו, מה עוד שלא הייתה לנתבעת סיבה לסטות לצד הימני של הנתיב. עוד יש לציין, כי גם מהשרטוט שעשה התובע (ת/1) עולה, כי ברגע התאונה הרכב שלו פנה שמאלה.

7.סבורני כי ניתן לקבוע, על פי מאזן הסתברויות, כי מה שאירע הוא שהתובע נסע בנתיב הימני בנסיעה איטית, הנתבעת סברה כי הוא עומד במקום ועקפה אותו ובמהלך העקיפה רכב התובע "שבר" ימינה ופגע ברכב הנתבעת. בנסיבות אלו, אני סבור כי יש להטיל על שני הצדדים אחריות שווה לתאונה. אחריותה של הנתבעת נובעת מכך שהיא עקפה את רכב התובע, הגם שמצד שמאל, במקום בו קיים נתיב אחד, גם אם רחב, בלא לוודא כי הוא אינו בנסיעה. אחריותו של התובע נובעת מכך שהוא "שבר" למרכז הנתיב בלא לוודא כי הדרך פנויה. בהקשר זה יצוין כי מתמונות הנזק כמו גם מעדויות הצדדים עולה כי רכב הנתבעת כבר החל לחלוף על פני רכב התובע כאשר הוא סטה לכיוון מרכז הנתיב. בהינתן שמדובר באישון לילה, כאשר יש להניח שפנסי הנתבעת דלקו, נהיגה זהירה יותר מצד התובע הייתה מונעת את התאונה.

יצוין, כי בדיון השני טען התובע, לראשונה, כי כאשר הנתבעת עקפה אותו היא עלתה על המדרכה של כיכר התנועה, אולם לא מצאתי לטענה זו כל אחיזה. אין מחלוקת כי הנתיב בכיכר רחב באופן המאפשר ללא קושי מעבר של שני רכבים זה לצד זה, וכי התובע נסע בצד הימני של הכביש. בנסיבות אלו, אין שום סיבה להניח כי הנתבעת עלתה על כיכר התנועה.

7.לאור האמור, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 2,086 ש"ח בגין מחצית מהנזק; סך של 500 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי; וסך של 750 ש"ח הוצאות משפט (בהתחשב בשני הדיונים ובצורך להביא את העדה).

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 15 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ח, 24 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.