ת"ק 12913-02-16 בן עטר ואח' נ' אדרי ואח'

התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה לתשלום פיצויים בסך 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להן באחריות הנתבעים.

התובעים והנתבעים 4 ו- 5 הינם דירים ושכנים בבניין ברחוב אפלטון 5ד' ביפו ד'.

מדובר בדיור לקשיש של חב' חלמיש, שבבעלות עיריית ת"א ומשרד הבינוי, המעניק פתרון דיור לחסרי בית הזכאים לדיור ע"פ הגדרות משרד הבינוי.

הנתבעת 1 מועסקת ע"י חב' "מוקד אנוש" בתפקיד אם הבית בבניין הנדון, והנתבע 2 מועסק בחב' מוקד אנוש בתפקיד של רכז קהילות תומכות.

התובעות טוענת בכתב התביעה, כי מזה כ- 8 שנים הנתבע 4 מפריע את מנוחתן, דופק באישון לילה בדלת דירתן ובורח, משמיע רעשים חזקים באזור קיר של חדר השינה. ובשל כך סובלות מהפרעה שינה. לטענתן הנתבע 4 משמיע לעברן קללות, קלקל מס' פעמים מזגן, קרע כבל של צלחת הלווין. שופכים על שטיחון בכניסה לדירה שתן וכן על העציצים , שפך חומצה על דלת הדירה. התובעות מעלות טענות דומות כלפי הנתבעת 5, כגון פגיעה בצמחים באמצעות שפיכת חומצה, תלישת שילוט הדירה.

לטענת התובעת 1, נפלה קורבן לנסיון רצח והרעלה ע"י התזת חומר רעיל שהביא לתחלואה, הקאות וכאבי ראש. כמו כן, מתלוננת על פגיעה במנעול הדירה, זריקת אשפה בתיבת הדואר של דירתה.

התובעות טוענות כנגד המשטרה, כי משתפת פעולה עם אם הבית- הנתבעת 1 ורכז קהילות – נתבע 2, ואינה חוקרת תלונות שהגישו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים ושמעתי בדיון שנערך ביום 26.7.16 את התובעות, וכן את נתבעים 1,2, ונציגת הפרקליטות- נתבעת 3, באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

מהראיות שהובאו עולה כי מדובר בסכסוך שכנים.

מכתב ההגנה אשר הוגש ע"י הפרקליטות (נתבעת 3), עולה כי בשנים האחרונות הוגשו תלונות הן מצד התובעת 1 כנגד השכנים וכן תלונות של השכנים כנגד התובעת1.

אני סבור כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 3- המדינה, שכן, לא הובא כל ראיה ולו לכאורית כי אינה ממלאת את תפקידה או קיימת קנוניה בינה לבין מי מהנתבעים.

מתגובת הפרקליטות עולה כי טיפלה בכל תלונות שהוגשו, אלה נחקרו, ונסגרו הן מחוסר אשמה והן בהיעדר ראיות, ואחרות מחמת היעדר עניין לציבור.

ע"פ ס' 6 לכתב הגנה של נתבעת 3, בתלונות שהוגשו ע"י דיירים כנגד נתבעת 1 בין היתר היו בגין תקיפה, הפרת צו הרחקה, וכן שפיכת שתן על דיירת אשר התובעת 1 במסגרת חקירתה במשטרה הודתה במעשה זה וציינה כי בביתה מצוי בקבוק שתן נוסף, וכי תיקים אלה מצויים כיום בשלבי חקירה.

ע"פ הדין, ככל שהחלטת המשטרה אינה לשביעות רצונה של המלין, פתוחה בפני התובעת 1 היה להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת ערר בהתאם לקבוע בס' 64 לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב],תשמ"ב-1982, ואין לבימ"ש זה סמכות לדון בהשגות אלה.

על כן, התביעה כנגד הנתבעת 3 – מדינת ישראל- משטרת ישראל – נדחית.

טענות התובעות כפי שפורטו בכתב התביעה בין היתר הטרדה, הפרעה לשינה, היזק לרכוש, נטענו באופן כוללני ומבלי שפורטו בדרך שיש לפרט טענות לצורך העמדת עילת תביעה בכתב תביעה.

כתב התביעה נעדר פירוט של מועדים בהם נטען כי בוצעו איזה מהמעשים הנטענים.

התובעות לא הביאו כל ראיה להוכחת הטענות המועלות על ידן כנגד מי מהנתבעים