ת"ק 1245-07-15 לנין נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית לפיצוי התובעת בגין נזקי פח, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 18.2.15.

לטענת התובעת, בעת שנסעה באיטיות בנתיב אמצעי מבין 3 נתיבים בנסיעה ישרה ולפני רמזור, היא הרגישה פתאום מכה במכוניתה מצד ימין, וזאת מרכבה של הנתבעת 2, שנכנסה לתוך נתיב נסיעתה מהנתיב שמימין. הפגיעה ברכבה של התובעת היה בצד הקדמי ימני של רכבה (ר' תתמונות דו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה) והפגיעה במכונית הנתבעת 2 היתה בדלת השמאלית קדמית. לטענת התובעת משיצאה הנתבעת 2 מרכבה אמרה לה כי "חשבתי כי את נותנת לי להיכנס".

התובעת הגישה התובעת חוות דעת שמאי להוכחת נזקיה.

לטענת הנתבעת 2 היא אומנם היתה בנתיב שלימינה של התובעת, אלא שבהמשך נתיב נסיעתה, כשני רכבים לפניה, עמד רכב "תקוע" שלא זז. הרכב שלפניה ביצע עקיפה של הרכב התקוע משמאל וכך רצתה לעשות גם היא. לטענת הנתבעת 2, היא, סטתה לנתיב נסיעת התובעת לאחר שוודאה כי הנתיב פנוי ומתוך מחשבה שזו תתן לה לעבור לאחר, שהסתכלה במראה וחשבה כי ניתן לעשות כן.

לטענת הנתבעת מס' 1 מדובר בגרסה מול גרסה, התובעת נסעה במהירות ולא נסעה בהתאם לתנאי הדרך. לטעמה גם שכר השמאי מוגזם ומופרז.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ואלה נימוקי:

1. לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבסיסיות, כי התובעת נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים, כי הנתבעת 2 נסעה בנתיב הימיני וביקשה לסטות לתוך נתיב נסיעת התובעת על מנת לעקוף רכב שהיה "תקוע" בהמשך נתיב נסיעתה וכן לא היתה מחלוקת כי התאונה אירעה בנתיב נסיעתה של התובעת.

2. התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת. עדותה מהיימנה עלי ואני מקבלת את גרסתה לפיה נסעה במהירות סבירה לקראת רמזור, וכי לא ציפתה כי מאן דהו יכנס בפתאומיות לתוך נתיב נסיעתה.