ת"ק 1239-06-14 גילת נ' סלם ואח'

פתח דבר

1. מונחת בפניי תביעה כספית הנוגעת להתרחשות מיום 21.11.2013 . דבר ההתרחשות אירע שעה שהתובע נסע בנתיב הימני ברחוב אחוזה בעיר רעננה כאשר לפתע חש חבטה. להלן יובאו טענות הצדדים בהתאמה.

טענות התובע

2. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נפגע רכבו מאחור בפגוש האחורי. התובע טוען כי הגיש שלושה שיקים דחויים כדי תיקון רכבו והופתע כאשר אלו ל אושרו על ידי חברת הביטוח. התובע טוען כי משפנה לשמאי נמצא כי הוא שנפגע מאחור.

3. התובע טוען כי הנתבעת יצאה מרכבה והתנצלה ואף המציאה לידיו פרטים.

טענות הנתבעים

4. נתבעת1 טוענת כי נסעה ברחוב אחוזה עם בנה לכיוון רחוב ירושלים. הנתבע 1 טוענת כי לפתע החליט התובע לסטות מנתיבו לעבר נתיב נסיעתה ללא שהספיקה לבלום.

5. הנתבעת1 טוענת כי הבחינה בו לראשונה אשר נסע במקביל אליה. לדבריה, נסע במהירות גבוהה ממהירות נסיעתה.

6. הנתבעת1 טוענת כי לא תבעה משום שרכבה ישן, הנזק לדבריה היה מעל הגלגל.

דיון והכרעה

7. הצדדים העידו בפניי עדים כדי לתמוך גרסתם. מטעם התובע העידה הגב' ברקן אשר שהתה עמו ברכבו זמן ההתרחשות. מטעם הנתבעים העיד בנה של הנתבעת1 אשר שהה עמה ברכב.

8. במהלך עדותיהם של מי מהצדדים הוצגו בפניי טופסי ההודעה לחברת הביטוח על תאונת דרכים.

9. לפי טופס הודעתו של התובע ניתן ללמוד כי גרסתו שניתנה בעדות שונה מהגרסה שניתנה בטופס ההודעה עובר לתאונה. לפיה: "מבוטח נסע ברחוב אחוזה עבר ליד מכוניות חונות מצדו הימני. כשלפתע רכב שחונה יצא מחייה ופגע במבוטח" (טופס הודעה על תאונת דרכים-גרסת התובע). עוד ובנוסף, משנשאל התובע האם זהו הכתב שלו או לחילופין חתימתו על ההודעה, מסר כי אינו יודע.

"בהודעה מה שכתוב זה לא כתב היד שלי. זו לא החתימה שלי על ההודעה, נדמה לי שזו חתימתו של השמאי"(עמ' 3, שורות21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 23.02.2015, להלן "הפרוטוקול").

10. הנה כי כן, ניתן לראות בבירור כי גרסתו של התובע אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונית אשר החזקה היא כי הינה מהימנה שכן שורותיה נכתבו בסמוך לקרות ההתרחשות.

11. הנתבעת 1 כאמור העידה בעצמה, ובנה שהיה עמה ברכב, העיד מטעמה, וגרסתם הייתה יפה לסתור גרסתו של התובע אשר מלכתחילה לא עמדה ללא סתירות.

12. יתרה מזאת, מוקדי הנזק מחזקים עדותה של הנתבעת1 לעניין ההתרחשות לפיהם, לרכבה נגרם נזק בחלק הקדמי בצד שמאל ולרכבו של התובע בחלקו האחורי ימני.