ת"ק 12334-12-14 משיח נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לטענת התובע, בתאריך 29.9.14, חייבה הנתבעת את חשבונו, באמצעות כרטיס האשראי שלו, בסך של 3,372.48 ₪, בגין ביטוח רכב וזאת למרות שלא ביקש כלל לבטח רכב זה אצל הנתבעת.

התובע טוען עוד כי בגין אותו חיוב שלא כדין, נגרמה לו משיכת יתר בחשבונו ועקב כך לא התאפשר לו לצאת לחופשה עם בני משפחתו בחופשת חג הסוכות, כפי שתוכנן מראש.

התובע עותר לפצותו בגין כך בסך של 9,000 ₪.

בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי עקב טעות שלה, אכן חוייב חשבונו של התובע שלא כדין, כאשר הנתבעת חידשה לשנה נוספת ביטוח שעשה התובע לרכב אצל הנתבעת בשנה הקודמת.

אולם, כאשר דבר הטעות הובא לידיעתה וזאת בתאריך 19.10.14, פעלה מיד להחזרת הסכום שגבתה מהתובע שלא כדין וזה הוחזר לו כבר בתאריך 21.10.14.

מסתבר כי הסכום לא הוחזר במלואו ונותרה יתרה בסך של 9.89 ₪, שלא הוחזרה.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, לרבות המוצג שהוגש וסומן נק/1, עולה כי התובע פנה לחב' האשראי מיד לאחר שנודע לו דבר החיוב ורק בתאריך 19.10.14, הצליח להודיע לסוכנות הביטוח שבה בוטח הרכב קודם לכן וזו, בתאריך 19.10.14 הודיעה מיידית לנתבעת, כי חייבה שלא כדין את התובע בביטוח שכלל לא ביקש לרוכשו מהנתבעת.

אכן, הנתבעת פעלה מיידית להחזיר לתובע את הסכום שנגבה הימנו שלא כדין, אך בפועל, עקב טעותה שלה בחיוב התובע, הוחזר לתובע מירב הסכום רק כעבור כ-3 שבועות מאז שחוייב בו.

הנני קובעת כי הוכחה זכותו של התובע לקבל פיצוי בגין התנהלותה השגויה של הנתבעת.

זאת ועוד, לא היה כל מקום להפחית, אף לא באגורה אחת, את הסכום שנגבה מהתובע שלא כדין ועל הנתבעת היה להחזיר לו את הסכום במלואו, כאשר היא תהא זו שתספוג את שינוי המדד.