ת"ק 12128-06-14 שפירא נ' חסנין

לפניי תביעת התובעת בגין נזקים, שנגרמו לדירתה, עת ביצע הנתבע עבודות בדירתו הסמוכה.

לא היתה מחלוקת ממשית על גרימת הנזק, אלא רק על גובהו. הנתבע הודה בגרימת הנזק בטעות, והסכים לתקנו, אך הדבר לא עלה יפה, והשתכנעתי כי מתן אפשרות לנתבע לבצע את התיקונים לא יביא לסיום הסכסוך.

התובעת הגישה תביעה ע"ס 20,000 ₪ והנתבע העריך את עלות התיקון ב-300 ₪, הכל על בסיס תמונות בלבד.

לאחר הדיון, שהתקיים לפניי ביום 15/12/14 במעמד הצדדים, ניתנה להם אפשרות להגיש ראיות נוספות, על מנת שניתן יהיה לפסוק את התשלום לתיקון הנזק.

התובעת צירפה הצעת מחיר, כפי שהנחיתי אותה בדיון, לפיה לתיקון כל הנזק נשוא התביעה תידרש לשלם 2,000 ₪. עוד צירפה התובעת קבלה על פתיחת סתימת ביוב ביום 13/4/14, אך אין לכך קשר לעילת התביעה או לנתבע, ומסמכים רפואיים מחודש יוני 2014, שאינם מלמדים על קשר סיבתי בינם לבין העבודות נשוא התביעה מחודש אפריל 2014.

הנתבע הגיב וטען כי בניגוד להחלטתי בפרוטוקול לא אפשרה לו התובעת להיכנס לדירה, למרות שנעשתה פניה מאת שוטר קהילתי, שצולמה. התובעת לא הכחישה כי הנתבע לא נכנס לדירתה לאחר הדיון, כפי שהוריתי ולא ציינה האם הגיעה לשיחה עם המש"ק וורוור. מטענתה לפיה הנתבע היה כבר פעם בדירתה וראה ויודע את הנזקים שגרם, שוטרי משטרת ישראל הוציאו אותו מדירתי" (סעיף 8 לתגובה מיום 1/3/15), אני מסיקה כי היא מסתמכת על הביקורים שלפני הדיון, אליהם התייחסה בדיון באמרה: "הוא כן היה וראה" (פרוטוקול, עמ' 2, שורה 29).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מתרשמת כי התובעת לא נתנה ולא תיתן לנתבע או מי מטעמו להיכנס לדירתה לא לביצוע התיקונים ולא להתרשמות מהם, וכי נפערה תהום בין השכנים, שאינה ניתנת לגישור במסגרת תיק זה.

מאחר ולא ניתנה לנתבע ההזדמנות לתקן את הנזק באמצעות הפועלים מטעמו ולא להביא הצעה נגדית, אני מפחיתה מסכום הצעת המחיר שהגישה התובעת 25%, אשר אני מעריכה כסכום, שיכול היה הנתבע לתקן בו אותו נזק, ע"י הפועלים, אשר עבדו ממילא בדירתו.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת לסילוק התביעה את הסכום 1,500 ₪ ועוד 50 ₪ אגרה יחסית.