ת"ק 12003-01-14 שוחט נ' עטיה

לפני תביעה לפיצוי על סך של 4,647 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונת דרכים.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 18.9.2013, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, רכבו של הנתבע ניסה לעקוף אותו עקיפה רשלנית ולא זהירה כדי לפנות שמאלה פניית פרסה וכפועל יוצא גרם לתאונה. בעדותו טען התובע כי נסע ברחוב ז'בוטינסקי לכיוון פתח תקוה, בנתיב האמצעי, בעת שהנתבע נסע בנתיב הימני; בקו הצומת ביקש הנתבע לעבור לנתיב השמאלי כדי לפנות שמאלה, ואגב כך פגע בחלקו הימני של רכב התובע. התובע העיד כי הנתבע אמר לו שהוא (הנתבע) ישלם לו עבור הנזק; ושהתובע יודה בחבות כי שניהם מבוטחים באותה חברת ביטוח. עוד העיד התובע כי היו עדים במקום שאמרו כי הנתבע אחראי לתאונה.

מנגד טען הנתבע כי התובע נסע בנתיב השמאלי שהוא נתיב לפנייה שמאלה בלבד; ביקש להשתלב לנתיב הימני כמה עשרות מטרים לפני קו הצומת; ואגב כך פגע בגלגל השמאלי של רכב הנתבע. הנתבע הכחיש שהודה בחבות ושהיו עדים לתאונה.

בעלי הדין העידו לפניי; הדגימו את אופן קרות התאונה לשיטתם באמצעות דגמי מכוניות; וכן הדגימו היכן קרתה בזירה הווירטואלית באמצעות תכנת "גוגל מפות".

לאחר ששמעתי את העדויות החלטתי לדחות את התביעה. הטעם לכך הוא שהתובע לא הצליח לשכנע אותי בדבר האופן שבו קרתה התאונה. התובע התקשה להדגים כיצד קרתה התאונה והיכן – פיזית – ארעה הפגיעה ברכבו. בעלי הדין הדגימו שהתאונה קרתה בשני מקומות שונים: התובע גרס כי היא קרתה באזור הצומת, על מעבר החציה, ואילו הנתבע גרס והדגים שמיקומה היה כעשרים עד שלושים מטרים לפני קו הצומת. לא הובאו תצלומים של מקום האירוע מזמן אמת; ואף שהתובע מסר כי היו עדים, לא הובא אף אחד מהם לשפוך אור על נסיבות האירוע.

על רקע זה, התקשיתי לקבוע איזו גרסה מבין שתי הגרסאות עדיפה. הואיל ונטל ההוכחה מונח על כתפיו של התובע, לא ראיתי מנוס מלדחות את התביעה. יודגש כי אין משמעות הדבר שאני סבור שגרסת התובע אינה נכונה. אלא שהתובע הוא זה שצריך לשכנע שהתאונה קרתה כפי שהוא טוען, ולשם כך היה צריך להביא ראיות שתומכות בגרסתו. משלא הובאו ראיות כאלו, וכששתי הגרסאות מתקבלות על הדעת המידה שווה, הכלל המשפטי הוא שהתובע מפסיד.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב באדר התשע"ה, 13 במרץ 2015, בהעדר הצדדים.