ת"ק 11468-05-14 סמרה נ' עבודי ואח'

בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.01.14.

כפי הנטען בכתב התביעה, בעת שעמד רכבו של התובע, במצב עצירה, בחניון, פגע בו רכבה של הנתבעת 1, וגרם לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעם התובע.

מנגד, נטען בכתב ההגנה, כי הנתבעת 1 הייתה במהלך נסיעה איטית התואמת לתנאי הדרך (בחניון), וכי נהגת רכב התובע התפרצה לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

במסגרת הדיון שהתקיים היום בפני שמעתי את עדויותיהן של גב' אהובה עינת, נהגת רכב התובע, ושל הנתבעת 1.

יאמר מיד, כי מצאתי סתירות מהותיות בגרסתה של כל אחת מן העדות.

באשר לעדותה של גב' עינת – מסרה זו תחילה, כי הרכב בו נהגה היה במצב של עצירה מוחלטת בעת התאונה, וכך העידה: "אני הייתי במצב של עמידה הנעתי ופתאום האוטו רעד לגמרי. לא זזתי אפילו. הטמבון נפל, הפנס נפגע והייתי בהלם." (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 13-14)

ואחר כך הוסיפה: "אני הייתי עם הפנים קדימה, ועד שחשתי בחבטה לא ראיתי אותה בכלל." (שם, ש' 16).

רק בחקירתה הנגדית, כאשר עומתה עם תמונה שהציג התובע עצמו ממקום האירוע ונשאלה מדוע הרכב בולט החוצה משורת כלי הרכב בחניון, טענה "בגלל שנאלצתי לצאת קצת קדימה בכדי לראות אם מישהו בא. הייתי בתזוזה קטנה." (שם, ש' 26).

אם זו אכן גרסתה של נהגת התובע, מדוע עמדה על כך שלא הזיזה כלל את הרכב, בראשית עדותה? יתרה מכך, הכיצד לא הבחינה ברכב הנתבעת 1 עד לרגע הפגיעה? לכאורה, מעדותה של גב' עינת עולה, כי החלה בנסיעה החוצה מן החניה, כאשר היא כלל אינה מביטה אל הדרך.

גם עדותה של הנתבעת 1 לא חפה מסתירות משמעותיות. כך, סיפרה הנתבעת 1 תחילה, כי רובו של רכב התובע היה מחוץ לשורת הרכבים החונים, בעת הפגיעה. כן הדגימה עם רכבי הדגמה, תחילה פגיעה של חזית רכבה עם צידו השמאלי של רכב התובע, ורק לאחר מכן, כאשר עומתה עם לשון דיווחה לחברת הביטוח, תיקנה עדותה, והציגה פגיעה של צידו הקדמי הימני של רכבה בצידו השמאלי הקדמי של רכב התובע.