גלעדי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

 רכב התובעת נפגע בתאונת דרכים מרכבו של מבוטח הנתבעת כאן.

בעקבות התאונה, ולאחר שהכירה הנתבעת באחריות מבוטחהּ לתאונה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 16,469 ₪, קרי מלוא הנזק בעין (בצירוף 1/3 משיעור המע"מ). יחד עם זאת לא שילמה הנתבעת את יתרת שיעור המע"מ וכן את שיעור ירידת הערך שנקבע על ידי השמאי מטעם התובעת (להלן: דנינו).

התביעה שלפניי דנה בתחילתה בשני רכיבים אלו ובעוגמת הנפש וההוצאות, ואולם בתחילת הדיון שהתקיים לפניי הודיעה התובעת, באמצעות סוכן הביטוח מטעמה, כי למעשה אין עוד מחלוקת ביחס לסוגיית המע"מ שכן רואה החשבון של התובעת אישר כי זו מדווחת לרשויות המס גם על הוצאות שהוצאו בקשר עם טיפולי הרכב ועל כן מזדכה על שני שלישים משיעור המע"מ, כך שאין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום רכיב זה.

בהתאמה, כבר בשלב מקדמי הופחת רכיב זה משיעור התביעה, ואני רואה לנכון לקבוע כי משצריכה היתה התובעת לבחון את הסוגיה מבעוד מועד וקודם להגשת התביעה דנן, וכן משנראה כי אישור רואה החשבון המקורי שהוצג על ידה לנתבעת התעלם מסוגיית ההכרה בהוצאות תיקון והתייחס לסוגיה שכלל אינה רלוונטית למחלוקת שבין הצדדים – אין מקום אף לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בשים לב לתרומתה להעצמת המחלוקת.

המחלוקת שנותרה לדיון אם כן מתייחסת אך ורק לסוגיית ירידת הערך.

עיון בחוות דעתו של דנינו מלמד כי במסגרת תחשיב ירידת הערך מצא הלה להפחית משווי הרכב (ממנו נגזרת ירידת הערך באחוזים) סכום של 3,120 ₪ בגין "תיקונים קודמים". אזכור זה, כך לשיטת הנתבעת, הביא אותה להבנה כי היו תיקונים קודמים ברכב וכי יש לדרוש מאת התובעת אסמכתאות ביחס לתיקונים אלו, וחוות דעת שנערכה בגין נזק קודם. התובעת המציאה לנתבעת את חוות הדעת של אותו שמאי (דנינו), אשר ניתנה במסגרת ארוע קודם – ארוע בו ניזוק רכבה של התובעת בשל טפוף של צבע כאשר חנה בסמוך לאתר בניה – ועל פי האמור שם בחרה הנתבעת שלא לשלם את ירידת הערך, בטענה כי לרכב נזקים קודמים שיש בהם כדי להצדיק שלילת קביעתו של דנינו כעת ביחס לירידת הערך.

במהלך הדיון שנערך לפניי הציגה הנתבעת חוות דעת נוספת שניתנה על ידי שמאי מכריע שמונה על ידי הצדדים הניצים בתאונה הקודמת וביקשה להפנות תשומת הלב לעובדה כי בעקבות הארוע הקודם ולאור האמור בחוות דעת זו הגיעו הצדדים שם להסכם פשרה בסכום של כ- 2,030 ₪ בלבד, וכי בהתאמה יש לקבוע כי קביעות שנקבעו בחוות דעתו של דנינו לא התקבלו ונקבע כי הנזק הוא אחר מכפי שנקבע על ידו.

עוד התברר במהלך הדיון כי התובעת לא תיקנה את רכבה לאחר הנזק הקודם.

הנתבעת ביקשה ללמוד מתוך חוות הדעת שהוצגו על ידי התובעת את הדברים הבאים – ראשית, כי לא ניתן לסמוך על חוות דעתו של דנינו אף ביחס לנזקים כאן משנתחוור כי חלק גדול מחוות דעתו הקודמת לא התקבל, שנית, כי משקבע דנינו בהליך קודם כי ישנה ירידת ערך, שומה היה עליו להתייחס לכך בחוות דעתו הנוכחית, והוא עצמו מושתק מלטעון כעת אחרת, שלישית, כי דנינו קבע במקרה הקודם כי יש להחליף את הפנס הימני קדמי, ואולם זה לא הוחלף. מכאן ביקשה זו ללמוד כי הפנס היה פגום ערב התאונה דנן ובהתאמה כי לא היה מקום לפצות את התובעת בגין רכיב זה והנתבעת שילמה לתובעת ביתר, ורביעית, כי בהתאמה ובשים לב לאופי הנזקים בארוע הקודם ולרכיבי ירידת הערך שבהם ביקש דנינו להכיר כעת אין מקום לפסוק ירידת ערך בגין "צביעה לא מקורית" (בשים לב לעובדה שהנזק הקודם הצריך לשיטת דנינו צביעה של הרכב וירידת ערך בגין רכיב זה), ובגין "החלפת חלפים" (בשים לב לקביעת דנינו בנוגע לצורך בהחלפת חלפים בארוע הקודם).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את חוות הדעת של השמאי המכריע בהליך הקודם נחה דעתי כי יש לדחות את טענות הנתבעת ביחס לירידת הערך (ואף ביחס לתשלום העודף, כפי שנטען במהלך הדיון) וזאת מהנימוקים הבאים –