ת"ק 11347-06-16 ברק נ' פל טלווזיות וידאו 1985 בע"מ

לפני תביעה על סך 20,404 ₪ בה טוען התובע כי על הנתבעת לפצותו לאחר שהמשיכה לגבות ממנו תשלום גם לאחר שביקש לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.

מן התביעה עולה כי התובע התקשר עם הנתבעת לקבלת שירותי ביטוח ותיקון מוצרים ולאחר עשרה חודשים הודיע לנתבעת על הכוונה לסיים ההתקשרות ביניהם. למרות זאת, המשיכה הנתבעת לחייבו.

התובע דורש כי יושבו לו סך 637 ₪ מתוך הסכום ששילם לנתבעת, ובנוסף – 3,000 ₪ ששולמו או שישולמו ביתר, 3,000 ₪ בגין הפרת החוקים הנקובים בכתב התביעה, 3,000 ₪ בגין עגמת נפש, 10,000 ₪ בקשר לפיצוי ללא הוכחת נזק והוצאות משפט בסך 1,404 ₪.

הנתבעת מאשר כי קיבלה את פנייתו של התובע לסיים את ההתקשרות ביניהם ומאשרת כי בשל טעות או תקלה נגבה מהתובע סך 1,100 ₪ ביתר. לטענתה לא קיבלה מהתובע כל הודעה נוספת, מלבד ההודעה הראשונה, כי התשלומים ממשיכים להגבות ממנו – ולו היה שב ופונה אליה במועד היתה פועלת מול חברת האשראי לוודא כי אכן הופסקה גביית התשלומים.

לטענת הנתבעת אין התביעה מידתית לנזקים שנגרמו לתובע וטוענת כי התקלה נעוצה בהתנהלות חברת האשראי ולא במחדליה.

שוכנעתי כי אכן, נפל פגם בהתנהלות הנתבעת, כהודאתה, וכי כתוצאה מפגם זה חויב התובע ביתר ועל הנתבעת להשיב לו חיוב יתר זה.

יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי התובע יכול לרחוץ בנקיון כפיו. היה על התובע לשוב ולפנות לנתבעת ולחברת האשראי בטרם נקט בהליכים בבית המשפט וממילא היה עליו להמנע מהגשת תביעה שתשע-עשיריות ממנה מתבססות על דרישה כללית לפיצויים ורק מיעוטה מתייחס לנזקיו האמיתיים.

חוסר מידתיות זה רומז לכוונתו האמיתית של התובע – להתעשר על חשבונה של הנתבעת ותוך ניצול ההזדמנות שנקרתה לידיו בשל התקלה שנפלה בהתחשבנות בין הצדדים.