ת"ק 11228-05-16 ירושלמי ואח' נ' נחמן ואח'

 עידו בן סעיד נתבע שכנגד 

בפני תביעה ותביעה שכנגד בהתייחס לאותה תאונה שארעה בישוב עומר ביום 4.1.2016 בין רכב התובעת בה נהג בנה, הנתבע שכנגד, מס' רישוי XXX(להלן: "רכב התובעת"), לבין רכב הנתבע/תובע שכנגד, שבו נהגה בתו, מס' רישוי XXX (להלן: "רכב הנתבע").

התביעה שכנגד הוגשה נגד הנהג ברכב התובעת.

הנהגים חלוקים בסוגיה העובדתית האם רכב התובעת נסע אחרי רכב הנתבע באותו נתיב או שרכב הנתבע הגיע ממול. לטענת התובעת הגרסה האחרונה היא הנכונה. לטענת בת הנתבע/תובע שכנגד, הגרסה הראשונה היא הנכונה.

אין מחלוקת כי רכב התובעת פגע ברכב הנתבע. המחלוקת היא מי אחראי לכך שכן הנתבע שכנגד טען שהפגיעה קרתה מאחר והוא לא הצליח לברוח מפני רכב הנתבע שחצה את נתיבו.

גרסת הנהגת ברכב הנתבע הייתה שהיא נהגה ברכב נכים והיה עליה לחנות בחניה של נכים כדי לאסוף את אמה, שהיא נכה. כדי להיכנס לחניה היא סטתה לפני החניה שמאלה כדי להתיישר פנימה לחניה, שכן מדובר בחניה במאונך למדרכה כעולה מהשרטוט על גבי הצילום ׁׁׁ(מוצג נ/3).

הנתבע שכנגד טען שאין מדובר בחניה של נכים שנמצאת בהמשך למקום התאונה, אבל הייתה במקום חניה פנויה במאונך. לדבריו הנהגת ברכב הנתבע הגיעה ממולו וחתכה את נתיב נסיעתו בהפתעה וממרחק של 2 מטר ממנו והוא ניסה להימנע מהתאונה כשנכנס לחניה הפנויה מימינו.

הן לפי גרסת הנהגת ברכב הנתבע והן לפי גרסת הנתבע שכנגד הסטייה של רכב הנתבע יצר חסימה של נתיב הנסיעה ממנו בא הנתבע שכנגד לפי שתי הגרסאות. שכן בטרם האטה או שינוי של כיוון נסיעתה היה על הנהגת ברכב הנתבע לוודא שאין מאחוריה רכב (לגרסתה) או מולה (לגרסת הנתבע שכנגד).

בסיכומיו טען הנתבע כי גרסת הנתבע שכנגד לא תואמת את הפגיעה. תשובת הנתבע שכנגד הייתה שכאשר הוא נכח במסלול הנסיעה של רכב הנתבע הוא ניסה להימנע מהתאונה על ידי כניסה לאותה חניה שאליו נכנסה הנהגת ברכב הנתבע. היא לא חזתה את התנהלות הנתבע שכנגד ונכנסה לחניה גם כן. לא מצאתי שהנתבע שכנגד התרשל. על פי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, אין לסטות מנתיב אם הדבר עלול לגרום להפרעה או לסיכון. לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה נדרש הפונה ימינה או שמאלה לעשות כן בבטחה מבלי להפריע לתנועה. על פי שתי הגרסאות הנהגת ברכב הנתבע לא עמדה בתקנות אלה והחבות לתאונה היא שלה שכן נהיגתה הייתה רשלנית.