סגל נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ

לפני תביעה על סך כ-19 אלף ₪.

התובע טוען כי על הנתבעת, המספקת לו גז בישול, לפצותו בגין הפרשי עלות הגז משהתברר לו שהוא משלם מחיר שונה וגבוה מלקוחות אחרים של הנתבעת. בגין האמור עותר התובע לפצותו בסך 9,460 ₪ בגין הפרש מחיר הגז; בסך 1,609 ₪ בגין הפרש מע"מ; בסך 2,500 ₪ בקשר להוצאות המשפט ובסך 5,500 ₪ בגין ריבית והצמדה.

את כתב התביעה מבסס התובע על חשבון שקיבל מהנתבעת באוגוסט 2015 וממנו עולה כי מחיר הגז שהוא משלם הוא 30.6 ₪ למ"ק, ועל חשבון מחודש ספטמבר 2015 של לקוח אחר של הנתבעת ובו מצוין כי מחיר הגז הוא 19.2 ₪ למ"ק.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי מחיר הגז אינו מפוקח וכי הוא נקבע על פי תנאי השוק – כאשר אין התחייבות שההסכם שתכרות עם לקוח נתון יהיה זהה לזה שתכרות עם אחר.

לא מצאתי כי לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת.

אין טענה כי הנתבעת הפרה התחייבות חוזית כלשהי כלפי התובע ואף לא מצאתי עילה בנזיקין המבססת את תביעתו של התובע. לכל היותר ניתן לטעון כי התובע עשוי לבסס תביעתו על דיני עשיית עושר ולא במשפט – אולם התובע הבהיר בדיון כי טענתו היא, למעשה, טענת אפליה: מדוע גובה הנתבעת ממני מחיר גבוה מזה אותו היא גובה מחברי?

הנתבעת הבהירה בדיון כי המחיר ללקוח נקבע גם על בסיס צריכתם הממוצעת (כאשר צרכנים "כבדים" משלמים מחיר נמוך יותר לכל יחידת צריכה) וממילא לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להציג כל ראיה המבססת את טענתו ליחס שונה המופנה כלפי שווים, היא טענת האפליה.

גם לטענה כי הנתבעת מתעשרת על חשבונו שלא כדין, דהיינו – כי עשתה עושר ולא במשפט, לא מצאתי ביסוס בראיות שהוצגו ובטיעוני הצדדים. גם אם יתכן כי ההתקשרות בין הצדדים מוטה לטובת הספק, הצד החזק בהתקשרות, אין באמור כדי להוות משום ניצול שלא כדין של מעמד וכוחו של הספק. הנתבעת ציינה במפורש כי לא היתה כל מניעה מצד התובע לסיים את ההתקשרות עמה ולהתקשר עם ספק גז אחר. הנתבעת אף ציינה כי התובע לא פנה אליה מעולם על מנת לשנות את תנאי ההתקשרות – וכי כאשר עשה כן לאחרונה אכן הוסכם על מחיר מופחת לגז הנמכר לו.

למעלה מן הנדרש יצוין כי גם לו היתה המסקנה אחרת, נדמה כי ממילא היה דין התביעה להדחות באשר להוכחת נזקו של התובע. אין די בהצגת חשבונית אחת ויחידה ובהשוואתה לחשבונית אחת ויחידה של לקוח אחר על מנת להגיע לבסס את החשבון שהציג התובע – ובאשר לשאלת הוצאותיו והריבית שתבע לא הוצגו ראיה או חשבון כלשהם.

דין התביעה, לפיכך, להדחות – משלא מצאתי שעלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.