נירנברג נ' דהן ואח'

תביעה לפיצוי נזק שנגרם לרכב התובעת, מס' רישוי 42-470-79 ביום 12.5.15 מרכב הנתבעת מס' 1, מס' רישוי 19-419-32 בחנית רסקו בבאר שבע.

התאונה קרתה כאשר בעלה של התובעת, אשר נהג ברכב, המתין בכניסה לחניה לכך שרכבים יצאו כדי להיכנס ולחנות. הנתבעת יצאה מהחניה והפגיעה קרתה כאשר היא עברה ליד רכב התובעת. לגרסת הנתבעת האחריות היא של הנהג ברכב התובעת, שלא עמד אלא נסע במקביל אליה והיה שפשוף בין הרכבים. לכך השיב הנהג, יעקב נירנברג (להלן: "הנהג"), כי הוא לא היה בתנועה והנתבעת לא הייתה מספיק ערנית להבדלים בין הרכבים ולכך שאין די מקום לשניהם. התובעת העידה כעדה ותמכה בגרסת בעלה שרכבם עמד. לגרסתה הם עמדו ומספר רכבים יצאו כולל הג'יפ של הנתבעת.

על פי עדותה השפשוף נוצר תוך כדי נסיעה של הנתבעת והמשך היא הוסיפה: "אני ישבתי קדימה והיא נסעה אחורנית" דהיינו, ברברס (עמ' 4-5 לפרוטוקול).

כנגד גרסה זו העיד הנהג כי הנסיעה של הנתבעת הייתה קדימה ולא אחורה (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורות 26-27) הוא עמד על גרסתו שהוא עמד והנתבעת לא העריכה נכון את המרווח שהיה לה למעבר. בכתב ההגנה נטען בין היתר כי הנהג סטה מנתיבו. בהקשר לכך נשאל הנהג לגבי מיקומו הפיזי וכמה רכבים היו יכולים לעבור ועל כך הוא השיב שאילו הנתבעת הייתה מתייחסת לבעייתיות שהמקום צר ועוצרת, הוא היה נוסע לאחור (עמ' 6 לפרוטוקול). הנתבעת מס' 1 לא הסכימה עם הגדרה של סטיה מנתיב. היא ציינה כי מדובר בדרך צרה (עמ' 7 לפרוטוקול). על פי גרסת הנתבעת היא העריכה שלא תהיה לה בעיה לעבור את רכב התובעת שגם היה בתנועה.

לדבריה היא נסעה באיטיות ובזהירות. היא הסכימה שהיא ראתה את הנהג מגיע מהכיוון הנגדי (עמ' 6-7 לפרוטוקול).

המחלוקת היא מי נכנס למרווח הצר מדי ומי מהנהגים היה יכול להימנע מהתאונה אלמלא המשיך בנסיעה שלו.

לאחר הדיון הוגשו לתיק צילומים של רכב הנתבעת מס' 1.

על פי חוות דעת שמאית מטעם התובעת, הנזק לרכב התובעת הוא של פחחות וצבע בצד שמאל, וירידת ערך בגין תיקון כנף שמאל (1%) והבדלי צבע (0.5%).

לאחר ששקלתי את הראיות והתרשמתי מהעדים, השתכנעתי כי יש לחלק את החבות בין הנהגים, שכן גם אם אקבל את גרסת הנהג – היה עליו לאפשר לנתבעת לצאת מהחניה ובהעדר מרווח מספיק היה גם עליו לנסוע אחורה במעט.

כנגד, גם הנתבעת מס' 1 הייתה צריכה להמתין עד שיהיה לה מספיק מרווח למעבר.