שגיא נ' דאבוש ואח'

1.ע"פ כתב התביעה, התובע הינו הבעלים של רכב קיה מספר רישוי XXXXX (להלן: "הקיה"). הנתבעת 1 היתה הנהגת ברכב מ.ר. XXXXX (להלן: "המיצובישי"), הנתבעת 2 היתה המבטחת של רכב הנתבעת מס' 1. נתבעת 3 היתה הנהגת ברכב נוסף שמספרו XXXXX (להלן: "הרנו"), ונתבעת 4 הייתה המבטחת של הרכב הנוסף.

2.ע"פ האמור בכתב התביעה, בתאריך 11.8.16, עמד התובע עם רכבו בצומת לצורך פנייה שמאלה ולפתע רכב המיצובישי הגיע מאחור ופגע ברכב התובע. לאחר מכן הרגיש התובע מכה נוספת, כנראה מרכב שפגע ברכב המיצובישי שפגע בו קודם לכן.

3.התובע תבע את שני הנהגים בגין הנזקים, הכל כמפורט בסעיף 9 לכתב התביעה.

4.נתבעים 1 ו- 2 בכתב הגנתם, אינם חולקים על כך שהנתבעת 1 אכן נהגה ברכב מיצובישי אשר פגע ברכב התובע. לטענתם נהגת המיצובישי פגעה ברכב התובע רק לאחר שרכב ה"רנו" שנסע מאחוריה והיה נהוג ע"י נתבעת 3, פגע ברכבה והדף את רכבה בחוזקה לכיוון רכב התובע.

לטענת נתבעת 1 היא היתה בעצירה מוחלטת אחרי רכב התובע, ועקב כך, שנהדפה ע"י הנתבעת 3 לרכב התובע נגרמו נזקי התובע.

לחלופין, מכחישות נתבעת 1 ו- 2 את הנזקים הנטענים.

5.הנתבעות 3 ו- 4, בכתב ההגנה, מאשרים כי נתבעת 3 אכן נסעה ברכב הרנו אחרי רכב הנתבעת 1. רכב הנתבעת 1 פגע ברכב התובע וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבעת 3 ברכב הנתבעת 1 אך לא היתה הדיפה נוספת.

הנתבעות 3 ו- 4 מטילות את האחריות על הנתבעת 1 בלבד וכן הכחישו את הנזק הנטען ע"י התובע.

6.יצויין כי פסק דין שניתן בתאריך 15.11.17 בוטל בהסכמה.

7.התובע, בתשובה לשאלת הנתבעים, מציין כי יש בידו חשבונית על התיקון ומדגיש שתחילה הרגיש מכה חזקה מאוד ורק אח"כ עוד "מכה קטנה". התובע מדגיש שקודם כל פגע בו רכב הנתבעת 1 ורק אח"כ הרגיש מכה נוספת קטנה.