ת"ק 10852-05-16 זילברמן נ' ביטון ואח'

לפני בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, עקב מעשה בית דין.

לטענת הנתבעים, תביעה זו זהה לתביעה שהגיש התובע בבית המשפט לתביעות קטנות, נדונה והוכרעה ע"י כב' השופט מוחמד עלי בת"ק 58919-06-15.

בהתאם להחלטתי מיום 8/6/16, התבקש התובע לפרט את סעדיו בתביעה הנוכחית וכך עשה.

דיון והכרעה:

1. בפסק דינו של כב' השופט עלי , תמצת בית המשפט את עילות התביעה וקבע כי השאלות במחלוקת הינן – האם היה מוצדק לבטל את מינויו של התובע אצל הנתבעים והאם הושב לתובע סכום המנוי היחסי עבור התקופה השנייה וכן, האם נאמר לתובע ביטוי פוגעני בציבור והאם הדבר מהווה עילה לפיצוי בגין לשון הרע.

2. בית המשפט קבע כי לאור התנהגותו הלא נאותה של התובע, החלטת הנתבעים על הפסקת מינויו הייתה מוצדקת וכי הנתבעים היו רשאים לסלק את התובע מהמקום בשל התנהלות לא נאותה וכי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עצם ביטול המנוי. באותו עניין נקבע כי הנתבעת תשיב לתובע את החלק היחסי בגין המנוי, שטרם שולם, בסך של 200 ₪.

3. לעניין התביעה בשל לשון הרע, טען התובע בתביעתו שם, כי הינו זכאי לפיצוי בשל לשון הרע היות והנתבע כינה אותו פדופיל. בית המשפט קבע כי הנתבע אכן כינה את התובע פדופיל וקבע כי דבריו מהווים לשון הרע וכי לנתבעת אחריות שלוחית לדבריו של הנתבע. לאור זאת, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך של 2,000 ₪.

4. בהודעתו מיום 23/6/16 טען התובע כי תביעתו הנוכחית הינה בגין עוגמת הנפש ממנה סבל מיום סילוקו מהבריכה (9.6.15) ועד להיום, למרות שניתנה לו האפשרות לחזור ולהתאמן בבריכה ביום 17/7/15. עוד הוסיף התובע כי תביעתו הנוכחית הינה תוספת ללשון הרע היות ונכתב בכתב ההגנה בתיק שם, כי הנתבעים יבקשו להעיד ילדות עימן ניסה התובע ליצור קשר. התובע המשיך והלין על ההליך שהתנהל בפני כב' השופט עלי לעניין עוגמת הנפש שנגרמה לו .

5. לאור הבהרתו זו של התובע, אין ספק כי בכל הנוגע לתביעת לשון הרע, נידונה תביעתו והוכרעה. בית המשפט שמע את העדים, ידע אלו עדים הובאו ואלו לא הובאו, ופסק דינו ניתן בהסתמך על כל האמור לעיל, והוא אף פסק הוצאות לטובת התובע. בית משפט זה אינו מקצה שיפורים בגין סכומים אותם לא קיבל התובע בהליך הקודם והעובדות נשוא המקרה בת"ק 58919-06-15 נידונו והוכרעו ובכך באו לסיומם.