פטמן נ' סוויסה

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב ולנגררת בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.1.16.

לגרסת התובע בכתב התביעה, עמד עם הרכב הרתום לנגררת בעצירה מוחלטת בחסות האור האדום ברמזור. רכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 1, פגע בו מאחור בעוצמה. כתוצאה מכך, הנגררת ניתקה מוו הגרירה ופגעה ברכב התובע, כך שנגרמו נזקים הן לנגררת והן לרכב.

הנתבע 2 טען בכתב ההגנה כי עצר את רכבו מאחורי רכב התובע אליו היתה מחוברת הנגררת. כאשר התחלף הרמזור לירוק החל התובע בנסיעה קדימה ולפתע הבחין הנתבע כי הנגררת החלה להתדרדר לאחור. על מנת לנסות ולמנוע את התאונה סטה הנתבע 2 עם רכבו שמאלה אולם, לא הצליח למנוע את הפגיעה ורכבו נפגע בחלקו השמאלי קדמי מנגררת התובע. לטענתו, לאחר שיצא מהרכב הבחין כי היצול של הנגררת לא היה מעוגן לוו הגרירה אלא מחובר בשרשרת בלבד. כתוצאה מכך, נותר לנגררת חופש תנועה וכאשר התקדם רכב התובע קדימה התדרדרה הנגררת לאחור ופגעה ברכב הנתבע.

בדיון בפני העידו שני הנהגים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על רכב הנתבעים.

התובע העיד כי הנגררת היתה קשורה לרכב עם וו גרירה וכי היא מחוברת לרכב אף בשרשראות שמונעות את ניתוקה ככל והחיבור לוו הגרירה מתנתק. עוד העיד כי כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע מאחור ניתק החיבור לוו הגרירה ונותר החיבור עם השרשראות בלבד.

גרסתו של הנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה אינה סבירה והגיונית בנסיבות העניין.

מהעדויות בפני עולה כי התאונה אירעה בכביש מישורי ולא בירידה.

לטענת הנתבע עמד עם רכבו מאחורי הנגררת ורק כאשר החל רכב התובע בנסיעה קדימה התדרדרה הנגררת לאחור, בשל חופש התנועה באורך שרשרת הברזל שקשרה אותה לרכב, ופגעה ברכבו.

גם לו אקבל את טענת הנתבע לפיה הנגררת היתה מחוברת לרכב התובע רק באמצעות שרשרת הרי שלא קיימת אפשרות כי נסעת רכב התובע קדימה כאשר הוא מושך הנגררת אחריו יוביל להתדרדרות הנגררת לאחור, גם אם ישנו חופש תנועה ומרווח בין הגורר לנגררת.

מנגנון הפגיעה בנגררת ולאחריה ברכב התובע, מתיישב עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה. מנגד, טענת הנתבע לפיה סטה שמאלה כדי למנוע התאונה ומשכך נפגע רכבו בחלקו הקדמי שמאלי מהנגררת, אינה מתיישבת עם מיקום הנזק בחלקה המרכזי אחורי של הנגררת ומיום הפגיעה ברכב הנתבע (נ/1).